5 סיבות למה העונה החדשה של דרדוויל (daredviil season 2) פחות אפקטיבית:

-לאחר החלפת הכותבים הראשיים, העונה השנייה של דרדוויל מתעסקת בשאלות שונות לחלוטין, ובעיקר, מיהו גיבור? במקום להציב גיבור מול נבל, מה שהיה עיקר המתח בעונה הראשונה. מציבים לנו שני גיבורים, שמתמודדים עם הוע בעיר, בדרכים שונות, כשכל הזמן השאלה ברקע, מדוע האלימות של דרדוויל, היא לגיטימית ונחשבת למעשה גבורה בעוד מעשיו של פרנק קאסל (ג'ון ברנטל "המתים המהלכים") הם פשע? קו עלילה זה יוצר דיסוננס אצל הצופים, אם אנחנו מזדהים אם שני הגיבורים, ואין נבל, אין מתח. אם אין רעים, או ששנים הגיבורים שלנו, הם בעצם די רעים, אפילו כשהם מנסים לעשות טוב, אז למה מעניין אותנו לראות?

-העונה הראשונה, הכילה קטעי קרבות מרשימים ביותר ביחס לסדרה, ולא סרט, ואפילו שלא היו רבים, הם היו באיכות גבוהה ושווים את הציפיה, בעונה השנייה, לפחות מדגימה של חצי עונה, הסצינות פחות מרשימות.

-הדמויות המשניות, פוגי וקרן, החברים הכי טובים של מרדוק, שהיו מעצבנים וטרחנים בעונה הקודמת ממשיכים בקו הנוכחי. בעוד יש ניסיון שהם יהיו הדמויות הכי אנושיות, מלאות, בעלות מוסריות הם יוצאות דמויות שאתה רק רוצה להעיף מהמסך. פוגי רוצה לשמרדוק יפסיק להלחם אבל במקום לנסות להבין אותו אבל לנסות למצוא פשרה הוא עסוק בלצעוק עליו. קרן רק אישה טובה ומכילה, בלי טיפה של אישיות וזה חבל אחרי מלא דמויות נשיות מענייניות בסדרות קומיקס אחרות. היא שם בשביל שמרדוק יתעלם ממנה, פוגי יהיה כרוך אחריה ושתהיה דמות להציל. בוז.

-אין גיוון אתני בסדרה, ואני יודעת שזה קטטוני, אבל כל הגיבורים שלי הם לבנים, רזים, יפים, חכמים, מוצלחים, אפילו פוגי שהוא לא חתיך הוא עו"ד  ממעמד הביינים. אני לא אומרת שאני צריכה פה לדחוף איזה דמות שחורה ולסבית בשביל האג'נדה אבל עזבו את זה, אין בעולם הזה דמויות מבוגרות אפילו.

-הכי חשוב, העלילה והדמויות לא מורכבות. מרדוק שקיבל בעונה הקודמת סיפור רקע מצוין לא מקבל פה קו עלילה או עומק. גם הרעים מקבלים הפעם חד ממידיות שלא מתאימה לסטנדרטים של סדרות מודרניות. בקיצור, אם לא אכפת לי מאף אחד, וכולם רדודים ומשעממים למה אני בעצם צופה בזה? התשובה היא אני לא.

מצד שני, מבקרים רבים לא מסכימים איתי ורואים עומקים רבים שאני מפספסת או חושבת שהביטוי שלהם לא עובר. אז, אתם יודעים. לכו תצפו ותשפטו.

להמשיך לקרוא ←

The Catch- שונדה ריימס ("סקנדל" "האנטומיה של גריי", "המדריך לרוצח המתחיל") היא אימפריה, היא תופעה, היא אישה מרשימה שמנסה לשנות העולם, ולהכניס בו הרבה צבעוניות וגיוון וצדק. חבל רק שהשטיקים שלה חוזרים על עצמם כבר כמה שנים. היוצרים של סדרת האקשן/ מרגלים החדשה, הנוצצת, הקצבית והחמודה הזו, מכירים את הנוסחאות של ריימס ודואגים לתת לנו הצופים מהטוב, או מהרע, תלוי באהבה או בחוסר אהבה שלכם לתופעה.

אליס וון (מירל אנוס הג'ינג'ית הלוהטת מ"דה קילינג"), היא חוקרת פרטית שמוקפת בצוות מקסים, מגוון, נאמן ומלא במוזרויות משלו (נשמע מוכר??). המומחיות שלה זה לעצור את הרעים, לעקוץ את העוקצים, ולתפוס את השקרנים. לכן כשהיא מגלה שארוסה, בנג'ימין,  (פיטר קראוס "עמוק באדמה", "הורים במשרה מלאה") נעלם מעל פני השטח יחד עם כספם המשותף והלקוח הכי גדול שלה. היא מחליטה למצוא אותו בכל מחיר. מה שהיא לא יודעת הוא, שאומנם בנג'ימין הוא נוכל אבל בשנה שהוא התחזה לארוסה הוא התאהב בה. מה לעשות שהוא מוקף במאהבתו לשעבר ועוזרו שלוחשים על אוזנו ומסיטים אותו נגדה. בסה"כ אתם אמורים כצופים לקבל את התחושה שאתם רואים מין ריימיק חדש ל "מר וגברת סמית", מינוס פלוס. עוד בסדרה משחקות: סוניה וולגר ("אבודים" ובסדרה המופתית שכנראה לא ראיתם Tell Me You Love Me ) ורוז רולינס ("ישנן בנות").

כיאה לסדרה של שונדה ריימס הכול מתנהל בקצב מהיר, הדמויות שנונות, יפות עד כאב, לבושות מיליון דולר, יודעות לעשות הכול מהכול, פגיעות אבל פוגעות. בקיצור, הכינור מתחיל לנגן לפני בעודי כותבת את השורות הללו. לסדרה היא גייסה אוסף שחקנים שלרוב מוכרים מסדרות דרמה כבדות וכאן הם דווקא משחקים דמויות קלילות יותר, מה שאמור להראות לנו אותם מנקודת מבט אחרת אבל אני חייבת להודות שזה בעיקר מוזר. זה קצת כמו לראות את החברים הדיכאוניים שלכם פתאום מאוהבים וחושבים שהחיים יפים, זה ברור לך שהכול מזויף וזמני לא? גם הרייטינג של הסדרה יחסית גבוהה לפיילוט (1.2 מיליון אבל נמוך ביחס לסדרות פשע אחרות, למשל הסדרה על או. ג'י סימפסון "American Crime" קיבלה 8.3 מיליון). אבל בסוף מספרים משקרים ואתם הצופים, צריכים להחליט, ע"פ הטעם שלכם מה אתם אוהבים לא?

שורה תחתונה: עוד סדרה של שונדה ריימס שחוזרת על עצמה.

להמשיך לקרוא ←

Slasher– אני אולי ילדת ניינטיז אבל לא יהיה סרט אימה לנוער יותר טוב מ"צעקה". או יותר נכון להגיד שמאז מיציתי את הז'אנר?

בכל מקרה, סדרת האימה החדשה הזו היא תוצר טרי של ערוץ חדש בשם Chiller, והיא בסה"כ תהיה 8 פרקים. הסדרה מתרכזת בזוג טרי וצעיר, החוזרת לעיירה של האישה הצעירה, שהוריה נרצחו לפני 30 שנה. עם שובה לעיר, הרציחות מתחדשות, והאיש שיושב בכלא על רצח הוריה, מתגלה כחף מפשע והיא מחליטה לשתף עמו פעולה כדי לגלות מיהו הרוצח או הרוצחת האמתי. הרוצח/ת בוחרים לרצוח את הקרבנות ע"פ שבעת החטאים.

אפשר להגיד שהתקדמנו לנו מכל מיני בחינות מאז הניינטיז, הקלישאות של הנרצחים העתידים, כלומר, הדמויות המשניות, מגוונות. הזוג הראשי בסדרה הוא גבר אפרו אמריקאי הנשוי לאישה לבנה ואין טיפת התייחסות לכך. שאפו. יש לנו זוג הומואים, אישה, עורכת עיתון אסייתית בעמדה בחירה, ועוד. בקיצור דואגים לדחוף לנו לפנים, שלא נשכח שאנחנו בזמנים מודרניים. ולמה כל כך חשוב ליוצרים לדחוף את המסר הזה? כי שאר העלילה, עתיקה ומיושנת. עוד פעם החטאים של העיר, ואנשיה, גורמים לאיזה ישות, מפלצת, כשהמפלצת זה בעצם אחד משלנו, להחליט לקחת את הנקמה לידיו.

לזכותם של היוצרים אציין שהפרק היה עשוי טוב, המשחק עבר חלק והטקסט היה יחסית לא מטופש. אבל גם לא עשה לי חשק לראות את שאר הפרקים ועוד כשקראתי שהשראה של היוצרים הייתה :"אימה אמריקאית" בכלל הבנתי שאולי הבעיה היא בי, אולי הז'אנר הזה כבר לא בשבילי.

שורה תחתונה: כשהמסר לא מקבל טוויסט מעניין ורק מנסים להפחיד אותי שוב ושוב, אני סתם מרגישה מטומטמת כי מה לעשות, קל להפחיד אותי אבל קשה לעניין אותי.

להמשיך לקרוא ←

Bosch Season 2- עונה חדשה לסדרת הפשע נואר של אמזון שכל עשרת פרקיה זמינים להורדה כבר קיימת ברשת להורדה. אם התאהבתם כמוני בוייב של הסדרה וחיכיתם לעונה השנייה ואם אתם לא מכירים מומלץ להכיר.

הסדרה מגיעה מהמפיק והתסריטאי של העונה הרביעית של "הסמויה" אריק אוברמייר והעלילה, מבוססת על ספריו של מייקל קונולי. בעונה הראשונה עקבנו אחרי מעלליו של הארי בוש, בלש, גרוש, בלוס אנג'לס (טיטוס ווליבר) שמנהל מצוד אחר רוצח שרצח ילד בן 13, במקביל למצוד על רוצח סדרתי נוסף. שיטותיו הבלתי רגילות, החוצות גבולות אדומים, מעצבנות את ממוניו ומביאות אותו (*ספויילר) בסוף העונה לעזוב את המחלקה.

העונה השנייה מתחילה, בלבסס שבוש הוא עדיין זאב בודד, הוא מגיע למשטרה, ביומו הראשון בחזרה לתפקיד, בג'יפ ענק ומגוחך, לתוך שוט של עשרות ניידות משטרה, ברקע כמובן שומע ג'ז, אנחנו הרי בסדרת פילם נואר לא? בוש עדיין בלש יותר טוב מכל העמיתים שלו בזכות העובדה שהוא באוטומט עובר על החוקים, בעוד הוא ושני בלשים מגיעים לבית של חשוד, הם משוחחים עמו בעוד, בוש משוטט בבית בלי רשות ומחפש רמזים וישר קולט שהחשוד משקר בקשר לזהותו. בקיצור, הסדרה בונה את בוש בצורה כל כך חכמה שאי אפשר שלא להזדהות ולאהוב אותו, אפילו שברור לך שהוא אדם לא קל, אובססיבי לעבודה שלו, על חשבון בתו, גרושתו, הנשים בחייו באופן כללי, עמיתיו לעבודה ועוד. בדומה ל"לותר" הבריטית,  הגיבור הוא הבלש המושלם, גבר מסוקס, חכם ובעל אבחנה גבוהה, ואם הייתי צריכה מקצוען שיהיה על המקרה שלי, הייתי רוצה אותו,  אבל בתור בן אדם, האם הייתי רוצה להיות חברה שלו? התשובה היא לא.

הארי מגיע לזירת פשע ונוזף בשוטר מתחיל המזהם את הזירה, כשהוא לא מבין שלפניו גופה של מפיק סרטי פורנו הנרקבת כבר מספר ימים. הוא ושותפו מנסים להבין מי הרג את המפיק, שלא חסרים לו אויבים, כולל אשתו, הבלונדינית הסקסית, שחקנית פורנו לשעבר, המאהבת הצעירה ועוד. במקביל, אנחנו עוקבים אחרי צ'יף המשטרה בעודו מנסה להתמודד עם ראש העיר, התובע המחוזי, פוליטיקאים מושחתים ועדיין לשפר את מעמדו בכל דרך שהוא רואה לנכון.

אני אוהבת סדרות שמתעסקות בפרשת פשע אחת לאורך כל העונה, זה נותן הזדמנות ליוצרים זמן לפתח את הדמויות, להראות לנו כיצד עובד התהליך המרתק של תפיסת רוצח בצורה רוחבית, ולא על פני פרק אחד מקוצר ודחוס. החכמה של Bosch שכצופה אתה לא משועמם לרגע, אבל גם אין שמונה קווי עלילה במקביל שעלולים לבלבל אותך. פשטות, זה מרכיב שבימינו לפעמים חסר בסדרות שנשענות על שטיקים, עלילות מוגזמות או רוצחים פסיכוטיים. Bosch כתובה היטב ודואגת לספק עלילה מפותלת ומורכבת, מגובה בשחקנים טובים, מבלי הצורך לתת לנו ריגושים קיצונים על ימין ועל שמאל.

שורה תחתונה:  עונה שנייה לפילם נואר מודרני על בלש המנסה לפתור פרשית רצח של מפיק פורנו. מומלץ ביותר.

להמשיך לקרוא ←

Crowded- קומדיה חדשה עוקבת אחרי משפחת מור. שתי בנותיהם הגדולות של מייק (פטריק וורברטון  "איש משפחה") ומרטינה (קארי פרסטון "האישה הטובה" "דם אמיתי")  עוזבות לקולג' והשניים מגלים ששיש יתרונות לחיים בבית בלי ילדים קטנים שוב. כשהם שוב מתחילים ליהנות מ"הקן הריק", שתי הבנות, חוזרות בבת אחת לגור בבית, שעל הראש שלהם גם הוריו החטטנים של מייק.

אני חייבת להודות שהתעסקות בנושא הזה עוד לא ראיתי הרבה בקומדיות. הילדים, דור Y, עוזבים את הבית, ההורים שעוברים לשלב ב' בחיים שלהם, צריכים להתמודד עם סיטואציה ייחודית, אחרי חיים שלמים שהוקדשו לילדיהם האנוכיים, פתאום רק הם חשובים שוב. ואז, אחרי שהצליחו לחזור לאיזון, הילדות חוזרות הביתה ודורשות את תשומת הלב מהורים, שאולי כבר לא יכולים/ רוצים לתת אותם 100 אחוזים. ואולי גם מרגישים שבמקום מסוים, נכשלו בגידולן, כי אחרת למה שיחזרו הביתה? למה לא הצליחו להסתדר לבד בעולם?

כל השאלות, דילמות שקשורות מאד לדור הנוכחי, התבטאו גם בסדרות אחרות, אבל כבדיחה פה ושם, אולי כפרק מיוחד, אבל לא כנושא לסדרה שלמה, ולדעתי זה נבע מהפער בין הדורות. לכן הם גם הניחו לפנינו את שלושת הדורות, הדור המבוגר, שלא מבין למה בכלל פינקו את הנכדות, הדור של ההורים שרצה לכפר על החינוך של הוריו, והדור הצעיר שלא בטוח לאן הוא הולך.

אומנם יש לי איזה התנגדות מובנה לקומדיות מצבים עם שלוש מצלמות שמתרחשות רובן בסלון אבל דווקא פה הניסיון לטפל במצב המורכב הזה יוצר מצב שמתחת לבדיחות והדמויות הסטראוטיפיות יש הרבה כאב. מייק כועס על אביו שגידל אותו בשיטות שהיום נראות לו אכזריות אבל אז היו מקובלות, מרטינה אוהבת את ילדיה אבל כועסת שלוקחים לה את הזמן החופשי שלה, ההורים של מייק כועסים כ בעצם הם לא רוצים לנסוע לפלורידה ולפרוש כפי שמצופה מהם בזקנה אלא רוצים לעזור עם הילדים, שהם כבר לא ילדים, ולהישאר רלוונטיים ולא להיות גיזרים זקנים. אפילו הבנות הצעירות כועסות שכל החיים אמרו להם ההורים ללכת אחרי החלומות ועכשיו אומרים להם ללכת אחרי עבודה שתשלם אחרי החשבונות.

בסופו של דבר, כל דור ודור צריך להשלים עם התוצאות של הגידול וההתבגרות בתוך המארג הזה של הששים שנה האחרונות, ולטוב ולרע, כולם בסוף מרוויחים ומפסידים מהשינויים בחברה. ההורים שאמרו לילדים לחלום עד הירח אבל עכשיו צריכים לממן אותם עד גיל מבוגר יותר, הזקנים שחיים עד גיל 90+ אבל באיכות חיים פחות גבוהה ובבדידות מסוימת, והילדים שגדלים למציאות בה הם לא יכולים להגשים את החלומות שלהם, מתפשרים על עבודות ולעתים גם צריכים לחזור לגור עם ההורים. השאלה האמתית מתי נתאזן? עד אז, נחמד שיש ייצוג לתופעה הזו בטלוויזיה שהוא קליל אבל עדיין קיים.

שורה תחתונה: הורים שלמדו לאהוב את  "הקן ריק" צריכים להתמודד עם חזרת שתי בנותיהם הצעירות לבית. חמוד אבל סיטקומי וצפוי.

The Real O'Neals- פוסט קצר אבל מפרגן.

קני, בחור צעיר בתיכון, חי במשפחה קתולית שמרנית שחיה תחת ידה השתלטנית של אימו. חברתו לא מבינה למה הוא לא מנסה לשכב איתה. קני מפחד לצאת מהארון כי זה יהרוג את ההורים שלו. הוא מנסה לשכב עם חברתו כדי להוכיח לכולם שהכול בסדר אבל כשהתכנית משתבשת הכול נהרס. המשפחה בכנסייה ואנחנו מגלים שלא הכול מושלם במשפחה, ההורים הולכים להתגרש, האח הגדול אנורקטי, האחות הקטנה שקרנית וקני מצליח סוף סוף לצאת מהארון. כעת על המשפחה המפורקת להתמודד עם המצב החדש.

הקומדיה החדשה של ABC מתמודדת עם נושא לא ממש חדש אבל שעדיין דורש הרבה עבודה מחשבתית בשינוי תודעה חברתית ועושה זאת בחן רב. הסדרה מתוקה, נוגעת ללב, מצחיקה ומתאימה לכל המשפחה, מה שאומר בדיחות מיינסטרים, לא תראו גברים מתמזמזים, אולי נשיקה חסודה על השפתיים בסוף עונה, והרבה מוסר השכל משפחתי.

לעולם שלנו יש הרבה עוד במה להתקדם בדמויות מהקהילה ובייצוג שלהם על המסך, הם לא תמיד חייבים להיות סטראוטיפים כמו שפה עדיין מתעקשים לעשות, ומצד שני לשים דמות גאה כדמות ראשית, שיהיו לצעירים מתבגרים, במיוחד כאלה מבתים דתיים, משו לשאוף אליו זה כבר ראוי. כנראה שבקומדיות עדיין צריך קל לעכל הומואים ולסביות בצורה מאד מסוימת ואני מקווה שזה עוד ישתנה ויראו את המגוון שקיים בשטח ולא יצמדו לאיזה דימוי מסרטים עתיקים שדבק ונתקע. לדוגמה, היו לנו The New Normal, שהיה כל כך קיצוני שהיה ממש קשה לחבב את הדמויות. לכן אם כן בא לראות עוד פרק ולראות לאן לוקחים אותי היוצרים, והדמות הגאה, היא לא משנית, לא החבר הכי טוב, לא זה זה שמאוהב בסטרייט אלא דמות שלמה בפני עצמה, זה כבר התקדמות.

עד אז צריך לפרגן לכל סדרה שגורמת לי לחייך, נקודה.

Of Kings and Prophets- תמיד כשעושים עיבודים אמריקאים לתנ"ך אני קצת מתכווצת כשאני רואה אותם. השמות בעברית במבטא, התפאורה הארץ הישראלית במסך הירוק, הלוק היהודי שנראה יותר איטלקי-ערבי, מיהודי-ישראלי, המשחק התיאטרלי, ומעל הכול הידע התנכ"י (שהוא אצלי תיכוני בלבד אז אני רק מדמיינת מה אדם משכיל יותר בנושאים אלה מרגיש כשהוא צופה, קצת כמו לראות עיבוד לספר אהוב ולראות איך שיבשו את כל הפרטים? רק שמדובר באמונה של אנשים, ולא הדמיון).

אלף שנים לפני ישו, היה שאול, מלך בישראל, זהו סיפורו, ככה מציינים הכותרות בתחילת הפרק, לא אני…אנחנו פוגשים את שאול, הלוחם שמזכיר פה דמות מ"הויקינגים". שאול עומד להתחתן, כדי לאחד את שבטי ישראל וכך להתמודד נגד האיום הפלשתי. אנחנו פוגשים גם דוד, שאביו לא ממש סומך עליו בעניינים המשפחתיים. אנחנו פוגשים את מירב שעומדת להתחתן עם מתיהו, משבט יהודה, איחוד פוליטי, כדי לאחד שבטים. אך לרוע מזלה אהובה מתיהו נרצח כדי למנוע את האיחוד ולסכסך בין הגורמים.

חמש סיבות למה קשה לאהוב את הסדרה הזו:

1. המשחק מנסה לחקות את "משחקי הכס" אבל יוצא יותר כמו "The Red Tent".
2. מוצא השחקנים משתנה משחקן לשחקן, בריטים, אמריקאים, ערבים, ישראלים, ממש או"ם אבל התוצאה מרגישה לא אחידה.
3.  התלבושות נראות כמו תחפושות להצגת בית ספר ממש מושקעות.
4. הרייטינג של הסדרה נמוך, וגם המבקרים דיי ירדו עליה.
5. הסדרה רווית אלימות וסקס בלי סיבה. אני לא חסודה ואם זה סצינות כאלה עשויות טוב והם חלק מאווירה מסוימת זה תמיד מבורך כמו ב"רומא", "ספרטקוס", "משחקי הכס", "ויקינגים" ועוד. אבל, כאן התחושה היא שהם נועדו בשביל אפקט הטלנובלה ולא בהכרח כדי לשרת מטרה.

אם כך, קשה לי להמליץ לראות את הסדרה הזו, בקושי צלחתי את הפיילוט מבלי לגחך, להיות נבוכה ולרצות להעביר קדימה את הפרק.

שורה תחתונה: חיקוי "משחקי הכס" בתקופת שאול המלך, דוד וגוליית. לא מומלץ. בקרוב בטח יבטלו את זה.

להמשיך לקרוא ←

Flaked – המלצה חמה לשם שינוי! מכירים את זה שקומדיה מתחילה ואתם ישר אוהבים אותה? אולי זה בגלל ש- Flaked לא מתאמצת יותר מדי להצחיק או להביך אלא. כמו בחיים האמתיים הסיטואציות של היום יום הם שילוב נפלא של מביך, מצחיק, מתוק, מריר. בסדרה מצליחים לעשות שילוב מוצלח של כל אלה שאפשר לסכם אותם בציניות, שנאה עצמית ושמחת חיים בו זמנית. בקיצור איך אפשר לא לאהוב את הכושלים?

וויל ארנט ("משפחה בהפרעה") כותב (יחד עם מארק צ'אפל) ומככב בסדרה חדש של נטפליקס בשם Flaked. צ'יפ הוא אלכוהוליסט לשעבר, ובסה"כ חרא של בן אדם. הוא לא ממש עבוד, לא משלם על הקפה שלו, מייעץ לכולם איך הם צריכים לחיות החיים שלהם אבל מתייחס בזלזול לבחורה שהוא יוצא אתה, בו זמנית, מתחיל עם הבחורה שהחבר הכי טוב שלו מחבב ועוד. הוא גר בבית של החבר הכי טוב שלו, בלי גרוש על התחת, משנורר כסף מכל מי שהוא יכול, מתחמק מכל המחויבויות שלו, מתעלם מבעל הדירה שלו (אבא של אשתו לשעבר) ועוד.  צ'יפ הוא הבחור הכי חרא שכיף לאהוב.

כל הדמויות חביבות, החל מצ'יפ, חברו הטוב ביותר דניס, שכדי להתחיל עם בחורות צריך לעשות מחקר מעמיק של חודש ואפילו קולר, החבר האידיוט, המסומם, על תקן הבדיחה הקומית מצליח איכשהו לחצות את הקריקטורה. כל זאת בגלל כתיבה מאד משוחררת, יום יומית ומשחק מצוין. ככל שהסדרה מתקדמת הדמויות מתפתחות, אנחנו מגלים את העבר שלהם בצורה מתוחכמת ומעניינת וכמו פריחה הם נהיים יותר יותר יפים מפרק לפרק. היחסים המורכבים בין צ'יפ לדניס הם לב הסדרה, ושניהם בולטים כל אחד, בתפקידו.

כל הפרקים כבר זמינים בנטפליקס ואתם יכולים לעשות לכם מרתון אינטליגנטי, מצחיק אבל גם רווי ברגעים דרמטיים, במקום לצאת החוצה ולדבר עם אנשים.

שורה תחתונה: קומדיה מקסימה על אלכוהוליסט דחיין ושקרן שמסרב להתבגר וגונב את הבחורה של החבר הכי טוב שלו. ממומלץ מאד.

להמשיך לקרוא ←

Hap and Leonard- לפני שנתיים ראיתי סרט בלי הרבה ציפיות שממש הפתיע אותי. בחרתי לראות אותו בגלל השחקן הראשי (מייקל סי. הול ("דקסטר") אבל נשארתי מרותקת. לכאורה סרט שהוא ממש לא הקטע הרגיל שלי. מותחן אקשן רגיל, מערבוני מודרני, מעט שחקנים וכולם גברים, מעט דיבורים, אלימות מבעבעת מתח לפני השטח. קיצור סרט גברים קלאסי. מתחת לשקט של הסרט היה בן הרבה "דיבור" שלא הצלחתי לגמרי להסביר בקול רם, אבל שגרם לי לחשוב עליו הרבה יותר מעבר לסרטים שלרוב אני שוכחת עשר דקות אחרי שסיימתי לראות.

הסרט היה Cold in July והיוצרים שלו ניק דמיצ'י וג'ים מיקל כעת חוזרים אלינו עם סדרת דרמה/מערבון מודרני חדשה Hap and Leonard בכיכובכם של כריסטינה הנדריקס (ג'ואן "מד מן") מייקל קנת' ויליאמס (עומאר ליטל הנפלא "הסמויה" וצ'וקי ווייט "אימפריית הפשע") וג'יימס פיורפוי הבריטי (מרקוס אנטוניוס  "רומא"). כל הצוות המפואר הזה משחק בערוץ סאנדס שידוע בדרמות אטיות אך מספקות כמו Rectify.

השנה היא 1988, האפ (פיורפוי ) ולאונרד (ויליאמס), עובדים בפועלים פשוטים בשדה, מרוויחים שכר מינימום ובקושי מתפרנסים. האפ מחליט לבקר את אשתו לשעבר (הנדריקס) שמציעה לו להרוויח הרבה מאד כסף, בצורה מאד לא חוקית. בעלה לשעבר ישב בכלא, ופגש שם אסיר שסיפר לו על רכב עם מיליון דולר שהסתיר בחוץ, ושיתחלק אתו בכסף, אך הבחור נדקר בכלא ורק בעלה לשעבר יודע איפה הכסף נמצא. אז כל השלושה יוצאים להיפגש עם בעלה לשעבר והחבורה שלו והמפגש כמובן לא אידאלי. אבל כולם צריכים את הכסף ויעשו הכול בשביל להשיג אותו. מה יקרה בדרך, מי יבגוד במי? והאם באמת הם היחידים שיודעים על הכסף האבוד?

סדרות מסוג זה לוקח להם הרבה זמן להתבשל, אבל אי אפשר שלא לחבב את הדמויות הראשיות ולרצות לעקוב אחריהן ואחרי המסע שלהן, מה שבא לטובת העלילה. אם אתם אוהבים סדרות אקשן שהדרמה היא על אש קטנה, אבל הpayoff גדול לדעתי זה הכיוון. בונים לאט את כל המהלכים של הדמויות כמו משחק שח מורכב.

מה שמעניין לדעתי, שבעוד שהאייטיז הייתה תקופה של סרטי אקשן מאד אלימים, פה האלימות מחושבת, למעשה האפ מנסה להימנע מאלימות ומהרג מיותר בעוד חברו מתרגז וממהר להגיב באלימות יותר ממנו. במציאות של ימינו, או שרואים סדרות שאלימות היא חלק מהרקע כמו "משחקי הכס" או ששמים אותה רק כדי להדגיש, או אופי של דמות. בקיצור, לא בלי סיבה. כי החברה השתנתה.

אז אם התגעגעתם לסדרות כמו Justified, Banshee בו הגיבורים הם גברים מהסוג הישן, החברות היא מעל הכול, הנשים הם בשביל סקס, וברור שאי אפשר לבטוח בהן והאלימות היא הבטחה, צפו בסדרה.

שורה תחתונה: שווה לעקוב.

להמשיך לקרוא ←

Damien- בשנת 1976 יצא סרט אימה בשם "אות משמיים" המבוסס על סדרת ספרים רבי מכר. בסרט דמיאן תורן, נולד לשטן אבל גדל אצל הורים אנושים. בבגרותו הוא מנסה להשתלב בעסקי הוריו ולהימנע מהייעוד שלו בכל מחיר. 40 שנים אחרי רשת a&e מחליטה להחיות את המותג בסדרה חדשה בשם "דמיאן" המבוססת על הסרטים והספרים.

סרטי אימה טובים מאירים על תקופתם מסר דרך המפלצת או האיש הרע, הם מנסים לתת אמירה דרך הז'אנר. בשנות השבעים כש"אות משמיים" יצא היו סרטים אימה רבים שניסו להגיד שהאויב הוא לא מפלצת כמו אלא בן אדם וזה מפחיד יותר מהכול כי הרבה יותר קשה להתגונן ולצפות מי הוא. עכשיו השאלה שנותרה לנו לשאול בעודנו צופים בריימיק, מה האמירה החדשה שהיוצרים מנסים לצקת דרך הסדרה?

ברדלי ג'ימס הבריטי המסוקס ("iZombie") מככב כדמיאן ויוצר הסדרה הוא גלן מזרה ("המהלכים המתים", "המגן", "הות'ורן"). אנחנו פוגשים את דמיאן כגבר בשנות השלושים לחייו כשהוא מתחיל לשים לב שקורים סביבו תופעות בלתי מוסברות. הוא הולך להתייעץ עם מומחה שמספר לו שאביו התעניין בשטן ומתחנן לפניו שיאמץ את ג'יזס ואת אלוהים לחיקו. כמובן שדמיאן לא מקשיב לו ואנשים מסביבו ממשיכים להיפגע ב"תאונות". דמיאן לא יודע במה להאמין ומה לעשות, האם הוא השטן?

הפרק הראשון הוא כולו הכנה לפרקים הבאים ולכן קשה לשפוט אותו, הוא מלא בהסברים, האקשן בו דל, ובעיקר דמיאן צריך לגלות שהוא השטן. איך שאר הפרקים יראו? מבחינת תוכן? מי האויב שלו? האם הוא האויב של עצמו? גם דמויות המשנה לא קיבלו הרבה זמן מסך, ככה ש"הבשר" היחיד שקיבלנו בפרק הזה היה בעיקר אווירה. סרטים וסדרות אימה עסוקים הרבה בייצור אווירה, דרך מוזיקה, צילום, בניית מתח שלנו הצופים לפני הדמויות הראשיות ועוד. גם כאן קיבלנו הרבה מהנוסחה, וזה עשוי טוב. אבל, יצאתי בתחושה שאני לא יודעת אם בא לי לראות עוד פרקים, בעיקר כי לא ברור לגמרי באיזה "ראש" הסדרה. זה אולי הכשל הכי גדול של הפיילוט.

כצופה אני אמורה לדעת אחרי הפרק הראשון, מי נגד מי, איזה דמויות אני אוהבת, איזה ז'אנר אני רואה, ומה השפה שהסדרה הולכת להשתמש בה. כאן כאמור, קיבלתי חצי מהתשובות. מצד שני בגלל היוצר, אני מקווה שלוקח לו זמן לבנות את העלילה והדמויות.

שורה תחתונה: אפשר לוותר אלא אם אתם חובבי אימה גדולים.

סדרה של a&e שכן כדי לראות:

The Returned

להמשיך לקרוא ←