מה שלומכם? נעלמתי קצת אבל לחיים האמתיים אבל הנה אני שמחה להשלים לכם כמה סדרות שבטח לא הספקתם לראות:

Containment-דרמה. ג'ולי פלק התחילה בתור העוזרת של ווס קרייבן כשעבדו יחד על "צעקה" ב-1996. בזכותה חברותה עם קווין ויליאמסון  הם נהיו יחד אימפריה כששינו את פני הטלוויזיה עם סדרות נוער כמו "דוסון קריק", "יומני הערפד", "המקוריים" ועוד. כעת היא יוצאת לדרכה לבד מזה שנים רבות עם סדרה חדשה הממשיכה את הקו שהתחילו. סדרות הפונות לנוער או אנשים צעירים, על גבול האימה, עם מרכיבי טלנובלה, ברקע תמיד מוזיקה עדכנית וקליטה, אנשים יפים, וערבוב מוחלט של כל המיתולוגיה מכל התרבויות.

אז מזמן לא ראינו אפוקליפסה על מסכינו (זומבים, ערפדים, וירוסים) ככה של תתפלאו שהסדרה מתחילה כשעל העיר אטלנטה עברה אפוקליפסה שנגרמה מווירוס ( מי אמר "12 הקופים") וקבוצה של שוטרים מנסה לעשות סדר בעיר העמוסה באנשים היסטריים ומבולבלים. במרדף אחרי מי שהשוטרים חושבים שהוא האשם בווירוס, לנציבת המשטרה אין ברירה אלא לחלק את העיר לשניים, הבריאים וכמי שנדבק בווירוס.  בתוך כל הכאוס הזה אנחנו עוקבים אחרי אוסף של דמויות משני צידי "החומה" שכמובן לא נמנעו מהכנסת דמויות פוליטיות, מכל גווני הקשת לתוך הדיון, על מנת לעשות את הסדרה מעניינת.

-> שורה תחתונה: הבעיה שבסדרות מסוג זה שיש קאסט ענק, ואין דמות או שתיים להתאהב בה, כצופה אתה עף בין אוסף של סיפורים, חלק יותר מעניינים, חלק פחות, כשעלילה עמוסה פתוס כינורים ודם מזויף. אומנם היוצרים התייעצו עם מומחים אמתיים ויש מאפיינים רבים המוסיפים לראליזם של הסדרה אם אי תהיה התפרצות של וירוס ומה יהיו נהלים בנושא, אבל האמת? הסדרה עצמה דיי שגרתית וסתמית.

Animal Kingdom-דרמה. ב-2010 יצא סרט אוסטרלי מבריק לקולנוע (מועמד לאוסקר ועוד 55 פרסים)  שגילה לאמריקאים את בן מנדלסון האדיר ("קשר דם"), ג'ואל אדגרטון ("לוחם","המתנה") ועוד אוסף שחקנים מצוין. הסרט היה דרמה משפחתית אלימה קשה לצפייה. האוסטרלים לא עשו הנחות לצופה והתוצאה הייתה מטלטלת.

כעת ערוץ BRAVO  שכבר הוכיח שהוא אוהב לייצר דרמות משפחה גבריות, אלימות, מתוחות ומענייניות ("Kingdom") מגייס לשורותיו את ג'ונתן ליסקו ("סאות'לנד") לכתוב את הסדרה ואת אלן ברקין ("ים של אהבה"), סקוט ספידמן ("מלחמת האופל: התעוררות", שון האטוסי ("פקד מושחת") לככב.

קליפורניה השמשית, קודי, בן ה-17, נאלץ לעבור לגו עם סבתא שלו ומשפחתה אחרי שאימא שלו מתה ממנת יתר של הרואין. רק שסבתא שלו היא לא קשישה טיפוסית אלא מפקחת על עלסק לא חוקי יחד עם בניה,קרייג, דארן, באז ופופ והשב מכלא במפתיע. אנחנו נקלעים למשפחה הלא מתפקדת ולומדים את חוקיה יחד עם קודי הצריך להחליט האם בא לו להצטרף אליה או לברוח.

-> שורה תחתונה: האווירה של הסדרה היא אומנם גברית לחלוטין אבל התחושה שבכל רגע הולך לקרות אירוע בלתי צפוי ולא לטובה מה גורם לי בהחלט לרצות להמשיך לראות את הסדרה ולראות לאן היא תלך.

The Five- דרמת מתח. סופר המתח הרלן רובן ("הנעלמים", "אל תגלה") שכבר כמה מספרי הרבי המכר שלו עובדו לסרטים עובר לשלב הבא וכתב בעצמו את סדרת המתח הבריטית החדשה "The Five". חמישה ילדים קטנים ביער, אחד מהם לא יוצא.  עשרים שנה אחרי, ארבעה מהילדים גדלו להיות מבוגרים מצליחים: עו"ד, רופא, שוטר, עובדת סוציאלית והאשמה אוכלת אותם.  פתאום ה-DNA של הילד הנעלם, ג'יסי, מופיע בזירת הרצח של זונה. האם הוא לקוח? רוצח? ואיך הוא בחיים בכלל?

כמו כל טקסט שמבוסס על הרלן קובן, העלילה חשובה, הטוויסטים שבאים כל רגע ופחות הרגש. לא תבכו, לא תתרגשו, אבל אם בא לכם סדרת מתח כזו שבנויה נטו על לשחק לכם על הלב. אני אישית תמיד אוהבת לא לערבב מתודות. מי ששר שישיר ומי שכותב שיכתוב.

-> שורה תחתונה: לא מחדש אבל מכוון לקהל המכור להרלן קובן.

Time Traveling Bong-  מיני סדרה חדשה סטלנית ומטופשת להחריד המזכירה  קומדיות אייטיז ובמרכזה שני בני דודים החוזרים בזמן באמצעות בונג. בפרק הראשון למשל הם חוזרים אחורה בזמן לתקופה ציד המכשפות במאה ה-15. הבחורה כמובן נחשבת למכשפה בגלל הפלאפון שברשותה ועוברת עינוים בעוד הבן דודה שלה, שם הבונג לתיקון והלך לשתות ולחגוג, בכל זאת הוא גבר לבן.

-> שורה תחתונה: הסדרה משלבת הומור עדכני עם הרבה רפרנסים לכל הסדרות והסרטים שגדלנו עלינו אבל השטיק נמאס דיי מהר. זה ממש לא הסרטים של מל ברוקס, או שאני כבר לא בת 10. בכל מקרה, זה קליל, זה מצחיק, הפרקים קצרים ואין צורך לעקוב מפרק לפרק וזה כמובן התחיל כמערכונים של Collegehumor.  לחובבי Broad City 

להמשיך לקרוא ←

סדרות חדשות:

Game of Silence-  סדרת משפט חדשה המבוססת על סדרת טורקית, שגם היא מבוססת על סיפור מהחיים.

בסדרה ארבעה חברי ילדות צעירים ובחורה אחת נקלעים לתאונת דרכים קטלנית המכניסה את הגברים לתשע חודשים לעבריינים צעירים. בכלא הם מסתבכים בפרשיה שעשרים שנה אחרי מאחדת אותם שוב. ג'קסון, עשרים שנה אחרי עבר לעיר חדשה לשכוח את עברו והוא עו"ד מצליח עד ששני חבריו, גיל וטוני, מבקשים את עזרתו להוציא את בוטס, חברם הנוסף מהכלא.

הסדרה היא מבית היוצר של דיווד האדג'ינס ("אורות ליל שישי") ומזכירה באופיה את הסרט הנפלא "סליפרס" בכיכובו של בראד פיט עם עלילה מאד דומה.  הסדרה שומרת על מינון נכון בין דרמת בית משפט, אקשן, פלאשבקים, מתח וקצת קיטש ומזכירה יותר סרט מאשר סדרה נוכחית. אולי בגלל מאפיינים נוסטלגיים אלה הסדרה עשתה לי חשק לצפות בה עוד. כמו כן, כמעט כל השחקנים לא מאד מוכרים, מה שאומר שלא נמאס לך כצופה מהשטיקים שלהם.  וכמובן כמו כל סדרה של NBC מובטח לכם הצופים צפייה קלילה בסופו של דבר.

שורה תחתונה: הייתי נותנת לזה צ'אנס לחובבי דרמות בית משפט עם הרבה טוויסטים.

The Detour- הקומיקאי ג'יסון ג'ונס שעבד עם סמנתה בי ב-The Daily Show יצר יחד איתה "קומדיה" חדשה בכיכובו.

בסדרה הוא משחק אבא מודרני הלוקח את אשתו, נטלי זי ("צדק פרטי", ושני ילדיו הצעירים לחופשה, כשהם נוהגים ברחבי ארה"ב במכונית ונקלעים לצרות ופוגשים את האנשים בדרך. אני שמה את קומדיה במרכאות, כי לא ממש צחקתי במהלך הצפייה בפרק הראשון, אלא יותר הייתי בטווח רגשות של נבוכה, מבולבלת ומסוקרנת לדעת לאן הסדרה תלך. שוב אנחנו מגיעים לשלב הכבר לא ממש חדש בו קומדיות הן לא ממש קומדיות אלא קומדיות, דרמות, טרגדיות והכול בין לבין. לואי סי. קי אולי הוא הדוגמא הטובה ביותר לסדרות מסוג זה אבל מאז רבים אחריו מנסים לחקות הומור שכזה, הומור שמנסה לתת ערך מוסף על החיים המוזרים האלה שלנו ולא רק להעיף בדיחה למסך.

כל בכל סדרה מסוג זה יש מספר קלישאות שאי אפשר להתחמק מהם. האמינות של האירועים לא גבוהה, לא ברור לך מה מחזיק את הבעל והאישה, נייט ורובין יחד, האמריקאים שנתקלים בהם בדרך הם תמיד היליבילז, וכמובן איך אפשר לא יקרה איזה אסון למכונית?

הומור משפחתי הוא הומור לנישה מאד סגורה. כשאתה בצבא, לא מעניין אף אחד חוץ מאד חיילים כמוך דיבורי צבא, כשאתה סטודנט, אף אחד לא רוצה לשמוע את בלולי המוח שלך על מרצים מלבד מי שתקוע איתך בכיתה והבנתם את הפואנטה. ההומור הזה פונה להורים בקבוצת גיל מאד מסוימת ואותם זה כנראה מאד יצחיק.

שורה תחתונה: הומור להורים.

להמשיך לקרוא ←

לא ברור מה Netflix חושבים לעצמם אבל השבוע יצאה קומדיה חדשה The Ranch בכיכובם של אשטון קוצ'ר  ("שני גברים וחצי"), דני מסטרסון ("מופע שנות השבעים"), דברה ווינגר ("וונדר וומן"), סם אליוט ("ביג לבובסקי"). קולט בנט (ק'וצר) הוא שחקן פוטבול, בן 34, שחוזר הביתה לחווה של הוריו, מובטל, מרושש ואחרי שאכזב את כל המשפחה והחברים שלו. הפעם הוא נשבע שהוא בא בשביל להשאיר ולעזור, אף אחד לא מאמין לו.

למה בדיוק עדיין יש צורך בקומדיות שלוש מצלמות, עם צחוקים מודבקים ותפאורה שצועקת אולפן? למה יש עדיין צורך בבדיחות כל משפט שני, גברים מגודלים מאופרים עד כאב, נשים סקסיות חסרות שכל, אופי או יותר ממשפט אחד בפרק? אולי בגלל שאנשים עדיין  צריכים סדרות שלא גורמות לנו לחשוב אפילו לשנייה. אולי בגלל שאנשים צריכים פורקן שלא דורש מהם לעקוב אחרי עלילה מפרק לפרק, והם יכולים לא לראות עשרה פרקים ועדיין להבין מי נגד מי, דקה אחרי תחילת הפרק. אולי בגלל ש"המפץ הגדול" היא עדיין הקומדיה הכי נצפית שיש בטלוויזיה גם אחרי אין ספור עונות חלשות.

מה שמאכזב הוא שנטפליקס הוציאה השנה כמה קומדיות אינדי, שונות, שמוכיחות שלא צריך פאנץ' ליין כל 30 שניות כדי לגרום לי לחייך, להתאהב בדמויות ולהרגיש טוב בסוף הפרק הקצר. מבחינתי לצפות בסדרה כזו, שמאייתת את מוסר השכל, שאין בה טיפה של עידון, זה ממש עונש.

שורה תחתונה: למעריצי "שני גברים וחצי", זה גם חלק מהכותבים של הסדרה, אולי בגלל זה הבדיחות נשמעות לכם מוכרות?

להמשיך לקרוא ←

Wynonna Earp- סדרת פנטזיה אקשן המבוססת על קומיקס משנת 1997, וכעת מקבלת עיבוד בערוץ SYFY מהיוצרים של Lost Girl. 

וינונה ארפ היא נינתו של השריף האגדי ויאט ארפ. דוק הולידיי וויאט ארפ הם אולי שניים מהאקדוחנים המפורסמים ביותר במערב הפרוע,הם נלחמו יחדיו בשנת 1881 בקרב המפורסם באו-קיי קוראל ונעשו אליהם אין ספור סרטים במהלך השנים, המפורסם בינה זה עיבוד בשנת 1994 בכיכובם של קווין קוסטנר וג'ין הקמן שנכשל קשות. בחזרה לסדרתנו, וינונה, חוזרת לעיירה שנקרית על שם ויאט ארפ, לאחר ששנים לא חזרה הביתה, להלוויה של דודה שמתה בנסיבות מסתוריות. וינונה חושדת שהוא מת מסיבות על טבעיות ומחליטה לדוג את האקדח המיתולוגי של ויאט, שיש לו כוחות. יחד, עם אחותה הצעירה, וסוכן למחלקה מיוחדת שמטפלת במפלצות, ערפדים ובכלל דברים שאי אפשר להסביר, השלושה יוצאים להלחם ברעים שגרמו למוות דודה.

יש מגמה עכשיו בטלוויזיה של חיפוש גיבורות נשיות חזקות, רק השנה עלה למסך ,ג'סיקה ג'ונס", "סופר גירל", שלא נדבר על הבאזז שגל גדול מקבלת על עשר דקות שלה בתור וונדר וומן בסרט הכה מדובר "באטמן נגד סופרמן". אולי זה בגלל שמכינים אותנו לעלייה של הילארי קלינטון לשלטון? אולי זה בגלל שמקווים שאם מתבגרות יראו דוגמאות לנשים מלאות השראה זה ידחוף ליותר שיוון במקום העבודה? בכל מקרה צריך לפרגן כשמדובר בסדרות שנשים מככבות.

אם זאת, אחרי האג'נדה, צריך גם שהתוכן יהיה טוב, וכן היוצרים נופלים לכל שטות שנעשתה כבר ב"על טבעי", "באפי ציידת הערפדים", "יומני הערפד" ועוד דוגמאות שמביך להגיד כי הם ישנות. לא התקדמנו מאז בתחום? למה וינונה מכילה את כל התכונות הגבריות בעולם, חוץ מהעובדה שיש לה ציצי? היא שותה, מקללת, יורה, נלחמת, בלי אמפתיה. למה הסוכן השחור חסר שום תכונה מזהה? לא טרחו לתת לו שום תכונה, רקע, טיפה מידע שיגרום לי לחבב אותו אפילו קצת. לעומת זאת, את אחותה של וינונה הם כן טרחו לפתח יותר ממשפט וחצי. שלא נדבר על השדים שנראים מטופשים במקום מפחידים. רק תראו את "באנשי" שכל דמות שמה שם שולחת אותי מתחת לשמיכה, בשביל לדעת כמה קל להביא דמויות ברקע שנראות כמו "רעים" מפחידים.

שורה תחתונה: אקשן על טבעי דל תקציב הרוכב על טרנד סופר הירוז נשיות חזקות ומצליח בעיקר להוציא אותן מגוחכות.

להמשיך לקרוא ←

The Path- אהרון פול (ג'סי מ"שובר שורות"), מישל מונאהן ("בלש אמיתי"), יו דנסי ("חניבעל"),רוקמונד דונבר ("נמלטים"), מינקה קלי ("אורות ליל שישי") וקתלין טרנר מככבים בדרמה חדשה של HULU.

ג'סיקה גולדברג וג'יסון קטמיס ("הורים במשרה מלאה") מתאחדים שוב כדי ליצור סדרה לא שגרתית על כת. אדי ליין, הוא גבר נשוי, מפקד על קהילה/ כת בזמן שהמנהיג הרוחני שלהם מתרגם כתבים בפרו. אנחנו פוגשים את אדי בצומת דרכים כאשר הוא באמצע משבר אמונה.

מה שיפה בכת בסדרה היא שלא מוצגת מהתחלה כדבר שלילי אלא כקהילה תומכת, אוהבת, משפחה ובית לכל דבר. אדי, שאחיו התאבד בגיל צעיר הגיע לקהילה כנער, התאהב בשרה, שנולדה לתוך הכת,  וכעת הם נשואים עם ילדים. שניהם משרתים את הקהילה, כל אחד מסיבותיו השונות שלו. הם גם מנסים לחנך את ילדיהם שהם בתוך תנועה ולא כת.

שרה מתחילה לחשוד שאדי בוגד בה ועוקבת אחריו. ביינתים, קאל, חבר טוב של השניים ומחזר של שרה מצעירותם חוזר אחרי תקופה ממושכת של היעדרות. לא ברור מהפרק הראשון האם קאל הוא נשמה טובה וחסיד מוחלט או מגאון ומניפולטור.

העלילה גוררות לא מעט השוואות למתרחש בעולם הסיינטולוגיה, אך יוצרת הסדרת חוזרת ואומרת בראיונות שהדגש מבחינתה הוא הצפת שאלות של דת ואמונה, שנבעו ממשבר אמונה שצץ בחייה האישים, ובכלל מה קורה למי שמחליט לשנות כיוון באמצע החיים, נגד הקהילה בה הוא חי. מבחינתי, לבחון כיצד משבר באמונה יכול להשפיע, על זוגיות, חברות, עבודה, במקרה זה בסביבה לא שגרתית- זה המקום שבו הסדרה מביאה לנו נקודת מבט מעניינת.

שורה תחתונה: ג'סי, כלומר פול, רוצה להוכיח לנו שהוא לא היה בשיא הקריירה שלו בגיל 30 ומפיק לעצמו סדרת דרמה מסקרנת שבה הוא היה להראות לנו שהוא יודע לבכות, להיות אבא, חבר וגבר-גבר. שווה לעקוב.

להמשיך לקרוא ←

סדרת בית חולים חדשה בכיכובה של מליסה ג'ורג' ("האישה הטובה", "בטיפול") נותנת תחרות טובה ל"אנטומיה של גריי" למעשה היא אפילו שיחקה דוקטור עונה אחת בגריי וכנראה משם קלטו שהיא מין מרדית גריי פוינט 2, הגרסה המחודשת. הסדרה גם מבוססת על ספרה וניסיונה של מנתחת ידועה, אבל זה לא באמת משנה, נכון?

ד"ר אלכס פנטייר, היא מנתחת לב, גרושה עם שני ילדים שבעלה, רוקיסט מפורסם עזב אותה בשביל גבר אחר. היא חיה בשביל העבודה שלה, מצוינת עם הפציינטים שלה, סקסית, שנונה, אבל כמובן בחיים האישים רווקה. לבית החולים מגיעה דוקטור חדש, שכמה מפתיע אלכס מכירה מעברה, כמתמחה שם הייתה מאוהבת בו. בינתיים, יש לה חבר סקסי, דוקטור שגם עובד בבית החולים, הרוצה להתחתן איתה אבל היא עוד לא מוכנה.

באופן מפתיע אני מפנה את הציניות שלי הצידה, ולמרות כל קלישאות בית החולים שיש פה בכמויות דווקא מחבקת את הסדרה, ממזמן לא הייתה סדרת בית חולים כיפית, קלילה, דרמתית, סקסית, מלאה באהבות ותככים שאשכרה רציתי לראות. ולבושתי היה צורך על המרקע בזבל הזה. תשפטו אותי, ואת עצמכם כמה שאתם רוצים, אבל אתם יודעים שאתם אוהבים לראות חיים ומוות ואת הקתרזיס שנוצר בסוף הפרק בניגוד לחיים האמתיים ששום דבר לא נפתר בקלות וברגע. אז כן, תקבלו לכם מנה עמוסה של דרמה קצבית שמטרתה לנגן לכם על העצבים, לגרום לכם לבכות על הפציינטים ולהתאהב בצוות של בית החולים. שוב דבר שלא ראיתם לפני או אחרי הסדרה, אז מה? העיקר שנהנים.

שורה תחתונה: אומנם הז'אנר הזה מעולם לא נעלם אבל אולי הוא חוזר לתהילתו? מצד שני, המבקרים לא מסכימים איתי וקראו לסדרה חסרת חיים ודופק…מין משחק מילים שבאנגלית נשמע יותר טוב.

להמשיך לקרוא ←