השבוע יצאו שתי סדרות חדשות עם תמות דומות: הזדמנות שנייה, התחלה חדשה, האופציה לשנות, ולהשתנות בכל שלב בחיים. אולי זה התזמון של השנה החדשה וקריסמס והם נורא רוצים להרגיש טוב עם עצמם. אולי זה עוד זרוע ארוכה של החלום האמריקאי, תמיד אפשר להשיגו. בתור ישראלית צינית, שמאלנית, תחת ממשלת ביבי, קשה להיות חיוביים אבל בוא ננסה.
Recovery Road– דרמת נעורים. ילדה בת 17, מתעוררת לאחר ליל של שיכורות ומגיעה לבית הספר. מנהלת התיכון מציבה לה ברירה, לעוף מהתיכון או ללכת ל-90 יום של גמילה מאלכוהול וסמים. כמובן ששם היא פוגשת אוסף של אנשים מוזרים, שכמוה לא מתאימים למסגרות רגילות וביחד הם יעזרו לה לעבור את המסע לפיכחות. עכשיו, בוא נשים רגע בצד, את הציניות, הנושא מעניין חשוב. הליהוק מגוון, כוכבת ראשית שחורה, לידה בריטי, בחור מלא, ועוד. הנה הנקודה החלשה, שני התפקידים הראשיים שיחקו בעבר תפקיד דומה ב"סקינס" הבריטית. "סקינס" היא אולי הסדרה שתפסה בצורה הכי קרובה איך זה להרגיש כמתבגר. כל פרק היה מעביר אותך שלל רגשות, כעס, התרגשות, פחד, חרמנות, חוסר וודאות והכול בבת אחת. כל סדרה תופסת פיסה של תקופה אך ברגע שהיא נגמרת, אני תמיד מחכה לדבר הבא שיגיע ויתן לי פרשנות חדשה. אז ללהק לי שני שחקנים מאותה סדרה, על נוער מתבגר במצוקה, ששוב לא יכול לסמוך על המבוגרים, אלא רק אחד על השני, זה לחזור על דברים שכבר ראיתי וכנראה כבר נעשו יותר טוב. למעשה, הרגע היחיד בפרק שלא היה נטול קלישאות היה כאשר הדמות הראשית מוצאת קונדום במכונית ואינה בטוחה האם איבדה את בתוליה,ולמי? רגע זה היה היחיד שראשי התרומם בסקרנות ורק בגלל זה אולי שווה לראות עוד פרק. הסדרה יוצאת רשמית בינואר.
שורה תחתונה: האם אתם נוער מתבגר או אוהבים לצפות בסדרות על נוער מתבגר, אם עניתם כן, תנו לזה צ'אנס.
Second Chance– אקשן. סבא מזדקן, שהיה בצעירותו שוטר מפורסם, עם בן ב-FBI ונכדה חמודה מוצא את עצמו משועמם, בפנסיה, מחכה למוות. הוא מנסה לחקור פרשיית גניבות שבנו לא הצליח לפתור ומוצא את מותו ע"י אותם הגנבים.
מדען עשיר ואחותו מחזירים אותו לחיים מסיבותיהם האנוכיות. כשהוא מתעורר, צעיר וחתיך, הוא מבין שמשפחתו חושבת שהוא קפץ מגשר והולך לעזור לבנו. רק שהבן שלו לא מזהה אותו. קודם כל הוא צריך להשיג כסף, להבין מי ניסה להרוג אותו ולמה? איך הם קשורים לבן שלו, ומהי הסיבה האמיתית שהמדענים החזירו אותו לחיים. אז נכון כבר ראינו דברים כאלה באין ספור גרסאות, אדם מת וחוזר לחיים להזדמנות שנייה. אבל התוצאה חמודה וקלילה, הדמות הראשית שנונה, ולסדרה יש הומור עצמי.
שורה תחתונה: נראה כמו ג'ילטי פלז'ר נחמד עם מתעלמים מהממבו ג'מבו המדעי.
סדרות תקופתיות זה לא טרנד חדש, אז בשנים האחרונות דואגים להוסיף לזה טוויסט: איזה קמצוץ של מד"ב, פנטזיה, או אפילו ערבוב נושאים. בוא נעשה סדרה תקופתית עם מוזיקה עדכנית. בוא נעשה סדרה תקופתית בתקופה הנאצית. לא מספיק לעשות סדרות בעתיד אפוקליפטי צריך גם וירוס או זומבים או כוחות על. אם פעם היה דגש על אותנטיות, משחק טוב, דרמה השואבת השראה מהתאטרון – היום הרבה יותר מעניין יותר אותנו גברים ונשים יפים, רצוי חצי עירומים, סצינות אקשן מלאות דם ופתוס. היום הרבה יותר מעניין אותנו הפוליטיקה והרעים מאשר ניצחון הטובים. אנחנו לא מסתפקים בעלילה אחת, אלא צריכים 18 דמויות במקביל כדי להישאר דבוקים למסך. אני לא אומרת שלא ממשיכים לעשות סדרות איכות מהסוג הישן. רק השנה עשו את "וולף הול" המשעמם למדי, שהוא אולד סקול לגמרי, ועוד אין סוף דוגמאות של סדרות BBC קלסיות, אנגליות, תקופתיות. אני לא מתלוננת, להתקדם, זה תמיד חשוב, גם בחיים וגם בטלוויזיה. לפעמים, זה עשוי ממש טוב, ולפעמים קצת פחות. אבל עדיין מתיחת הגבולות לכל הפחות מביאה תוצרים עם טעם שונה.
Colony– מד"ב/ אקשן. ג'וש הולווי ( סויר מ"אבודים") ושרה ויין קליס (לורי מ"המתים המהלכים") מככבים במותחן עתידני. הסדרה אמורה לעלות באמצע ינואר ופרק הפיילוט דלף לרשת בסופ"ש האחרון. האמריקאים אוהבים סדרות על חברות אפוקליפטיות ומה יותר טוב מללהק שניהם שכבר שיחקו בסדרות מסוג זה? הסדרה מתרחשת בעתיד הקרוב בלוס אנג'לס. משפחתם של וויל וקייט בוומאן חיה תחת משטר, כאשר וויל נתפס על ידי הרשויות בעת מעשה לא חוקי. הם מציעים לו להיות סוכן כפול. או שתעבוד איתנו, תחבור למחתרת שמנסה להפיל את המשטר ותתפוס את ראש המחתרת או שהמשפחה שלך תלך לכלא, מה שהוא לא יודע שאשתו היא גם סוכנת כפולה ועובדת עבור המחתרת. הפרק הראשון בעיקר היה מידעני, והתעסק בחוקי העולם, ומי הם הדמויות שאנחנו הולכים לפגוש. עוד לא ברור על מה הסדרה? למה הם חיים תחת המשטר הזה? למה הבעל והאישה עובדים זה נגד זה? מה הרקע הצבאי של הבעל? יש לי תחושה שברגע שאדע יותר לא ארצה להמשיך לראות. הפיילוט לפחות סיפק תחושה שנקבל סדרת אקשן בלי הרבה עומק. אשמח לגלות שאני טועה.
שורה תחתונה: מספיק מסקרן בשביל לראות עוד פרק.
The Last Kingdom– דרמה תקופתית. הסדרה מבוססת על סדרת ספרים בעלת אותו שם. במאה ה-9 לספירה, המדינה שאנו מכירים כיום כאנגליה הייתה מורכבת מממלכות נפרדות, וסבלה מפלישות של וויקינגים. הסדרה עוקבת אחר אות'רד, יורש עצר אנגלי לעיר "בבנבורג" שבהיותו ילד, נלקח בשבי עם הדנים וגדל בקרבם. דודו של אות'רד תבע בעלות על העיר והכריז על נאמנותו לדנים. בבגרותו, אות'רד חוזר על מנת לכבוש את העיר שנלקחה ממנו. כגבר, לוחם, הדנים רואים אותם כאנגלי והאנגלים רואים אותם כדני והוא לא מוצא את מקומו. אי אפשר שלא לשוות את הסדרה לוויקינגים" שבדיוק סיימה עונה שלישית, או the bastard executioner שבוטלה אחרי עונה אחת בלבד. מדוע תקופה זו כל כך פופולרית בשנים האחרונות? הוויקינגים מוצגים כחסרי מוסר וגבולות ואולי זה הפנטזיה האולטימטיבית לחזור לתקופה שאפשר לעשות הכול, אחרי הכול גם ב"משחקי הכס" היא גרסה פנטסטית של אנגליה (עם הכי פחות פנטזיה בהיסטוריה של מד"ב ופנטזיה). בניגוד ל"ויקינגים" הסדרה פחות מתמקדת בסקס וקרבות ויותר בפוליטיקה ובדרמה, שלדעתי מבדיל אותה לטובה. ה"ויקינגים" אולי הרבה יותר מרשימה ויזואלית, אבל מעייפת בשלב מסוים כשאין ערך מוסף.
שורה תחתונה: עובד במרתון נפלא. קליל אבל חכם, מה שכן לא ממציא את הגלגל.
Into the Badlands– פנטזית אקשן. אחרי "סמולוויל" היוצרים של סדרת הנוער ששרדה הרבה יותר זמן ממה שהגיע לה ובזכותה ובאשמתה הגיעו למסך שלנו המון סדרות סופר הירו על תיכוניסטים לא פחות בינוניות. כעת הם חוזרים למסך דווקא ל- AMC הידועים דווקא ביצירות מופת כמו "שוברים שורות", "המתים המהלכים" ועוד. כעת הם מנסים לעשות את זה בסדרת אקשן חדשה. היוצרים וניסו לחשוב מה לא רואים על מסך הטלוויזיה שלנו כדי לעשות סדרה "ייחודית". ובאמת אי אפשר שלא לטעון שהתוצאה אינה מעניינת. אולי הבעיה של הסדרה היא ביותר מדי גיוון. הסדרה מתמקדת בעולם פוסט מלחמת אזרחים עקובה מדם ומציגה בפנינו סדר מעמדות חדש אותו ייסדו שבעה גברים ונשים שאסרו על השימוש בנשק חם. הברונים, פועלים מעל החוק ומחזיקים בשטחים, לכל אחד מהם אוכלוסיה משועבדת וצבא פרטי של חיילים. הסדרה מגוללת את סיפורם של סאני, חייל בצבא של ברון גוסס המגן על נער צעיר בעל כוחות מיוחדים.
עכשיו מה הבעיה שלי? מצד אחד, קטעי האקשן בסדרה עשויים בצורה נפלאה, מקצועית, קולנועית, כאילו יצאו מסרט של טרנטינו. קטעים אלה הם אולי הסיבה העיקרית לצפייה בסדרה ודם, הוא כמו פריט לבוש בסדרה, רואים אותו בכל סצינה. השחקנים עושים עבודה טובה, העלילה קולחת, ויש איזון טוב בין אקשן לעלילה ככה שאין תחושה של שעמום אבל גם לא של גודש אלימות.
מצד שני, יש ערבוב גדול של ז'אנרים בסדרה, עד כדי בלבול הצופה. כל ברון יש לו סגנון משלו. סאני לבוש כמו חייל סיני עם חרב אבל רוכב על אופנוע. האלמנה השחורה לבושה כאילו יצאה ממועדון סאדו מאזו בשנות השישים, הבת שלה לבושה בחלוק יפני, והברון ואשתו לבושים כאילו יצאו מסרט על לינקולן. אתן עוד דוגמא, הילד שסאני מאמץ כדי לטפח אותו להיות חייל כמוהו, הוא "מיוחד". כשורטים אותו העיינים שלו נהיו אדומות והוא מקבל כוחות על. בסדרה שאין בה שום אלמנט עתידני, להכניס אלמנט כזה, ולא להסביר אותו לפחות בארבעה פרקים ראשונים, זה בעיה. אני תמיד בעד פשטות, חוקים פשוטים לעולם, שקל לעקוב אחריהם. במיוחד בעולם "חדש". כשכל דמות יש לה סגנון מתקופה אחרת, שאפשר למעשה שכל דבר יקרה, כולל כוחות על, ומי יודע איזה עוד הפתעות יקרו?
שורה תחתונה: אם ברוס לי היה יכול לעשות מסע בזמן, ככה זה היה נראה.
The Man in the High Castle– מד"ב תקופתי. אחת הסדרות הכי מדוברות שיצאו השנה ומוזכרות בכל סיכום שנה שתראו. הסדרה מבית היוצר של AMAZON מבוססת על ספרו של פיליפ קיי דיק שיצא בשנת 1962 "האיש במצודה הרמה". במציאות האלטרנטיבית מלחמה העולם השנייה נמשכה עד 1947, אז השלימה הברית הגרמנית-יפנית את ניצחונה וחילקה את העולם כפי שארה"ב וברית המועצות עשו זאת במציאות המוכרת לנו: מזרח ארה"ב לנאצים, מערב ארה"ב ליפנים ובתווך בין השתיים שטח ניטרלי שבו החוקים גמישים במיוחד. פרנק ספונטיץ' ("תיקים באפלה") בונה סדרת מתח אטית המתבססת בעיקרה על האווירה המיוחדת, נבלים מצוינים בכיכובכם של רופרוס סוול ("עיר אפלה"), בורמן גורמן ( "המרגלים של וושינגטון") וג'ואל דה לה פונטה ("המלוק גרוב").
המבקרים עפים על הסדרה הזו, לדעתי, כי בתור יהודי וישראלי, קשה שלא להתחבר לשאלות שהסדרה מעלה. מה עם הנאצים היו נשארים בשלטון. אבל אם נשים בצד את הזהות היהודית שלנו ונסתכל על הסדרה הזו ככל הסדרות, סדרת מתח, היא מלאת חורים. יש בה יותר מדי מקריות, הדמויות חד ממדיות, סיפור האהבה לא משכנע ושוב אני חוזרת לנקודה שהדבר הכי מעניין בה זה העולם המיוחד שהיא בנתה.
שורה תחתונה: רוצים לראות את הצאצא של היטלר ו"בלייד ראנר?
אם כבר אתם רוצים סדרות טובות של אמאזון לראות במרתון (Bosch, Mozart in the Jungle)
סדרות תקופתיות שאולי פספסתם:
Poldark 2015 (לנשים בעיקר, לא מפלה, אבל זה הכי דרמה רומנטית, סטייל ספרים של ג'ין אוסטן)
לפני שאני חושבת על כל הזמן שהשקעתי בלצפות בך- כמה דברים טובים על העונה. ככה חינכו אותי. שנותנים ביקורת, קודם כל תני איזה מילה חיובית.
העונה השנייה התחילה בתחושה אופטימית. נראה שהכותבים למדו לקח מהעונה הראשונה והפנימו לקחים. במקום לראות אין סוף צעקות ושיחות לא נעימות עברנו לראות קצת התפתחות עצמית של הדמויות הראשונות. במקום להתמקד רק בשתי הדמויות הראשיות, נכנסו לראש של הבעל והאישה שננטשו מאחורה לאחר שבני זוגם בגדו בה והשאירו אותם להתמודד עם החיים, בגיל לא צעיר, שוב כרווקים. דווקא, שם, מצאתי נקודות מעניינות, הסיפורים האישים, אליהם יכולתי להתחבר. בדידות בתוך זוגיות שנראה שכל ארבעת הדמויות סובלות מהם. החיפוש אחרי סיפוק מהקריירה תוך כדי המירוץ אחרי הזוגיות.
בנוסף, קו העלילה של הרצח, שבעונה הקודמת הייתה תחושה קשה שאין לכותבים מושג מה קורה איתו סוף סוף קיבל תאוצה וכיוון. בעיני הוא מיותר לסיפור לחלוטין אבל לפחות, התעסקו בו בצורה מכובדת. הביאו את שחקן החיזוק המעולה מ"הבית הלבן": ריצ'ארד שיף, לשחק את העו"ד של נואה. עד הפרק האחרון לא ברור לך בצד של מי הוא וזה מצוין. סוף סוף, קיבלנו תשובה למי הרג את סקוט לוקהרט.
עוד נקודה חיובית, העונה הראשונה הייתה רוויה סצינות סקס לשם העירום. הכותבים קצת מיתנו את הסצנות האלו והתמקדו יותר בלבנות את העולם הפנימי של הדמויות. מצוין. אבל, נקודת הבסיס שלהם לקויה ולכן למרות שהרבה יותר נהניתי מהעונה הזו, עדייו היא לוקה בחסר.
בעולם המעוות של "הרומן" כל הנשים בוגדניות או נזירות. או שהן צעקניות או שהן מסתוריות וכלום באמצע. הן לא מסוגלות ללמוד לקחים או להגן על עצמן. יש את אליסון שאף פעם לא יודעים מה עובר לה בראש. למה היא עוזבת את הלימודים? למה היא קונה את הלובסטר רול עם קול עם היא יודעת שהבת שלה היא שלו ושהיא משקרת לו, ומצד שני מרצה לו שנייה לפני החתונה שלו שעכשיו זה הזמן שלו להזדמנות שנייה לאושר?. בונים אותה כסתירות פנימיות שהם פשוט דמות חצויה מדי. ברור לצופים שרוברט מפתח כלפייה משיכה ורק היא עיוורת לכך ושמה את עצמה בסיטואציות שאם החבר הכי טוב שלי כנראה הייתי נזהרת לא לשים את עצמי. האם היא כזו לוליטה? היא לא מבינה שהיא בחורה, יחסית צעירה, מושכת?
מנגדה יש את הלן, שרק רוצה את נואה, אפילו שהוא בגד בה. שיודעת רק לצעוק על נואה או לשכב עם גברים זרים. או להיות ילדה קטנה מול אימא שלה. אלה הנשים של הסדרה. לא בדיוק הנשים שהייתי רוצה להסתכל עליהן ולהתחבר. עכשיו אני תמיד בעד דמויות מורכבות. אנשים, גם בחיים האמיתיים, הם לא שחור או לבן. לפעמים אומרים דברים אחד, עושים דבר אחר. אבל יש דמויות נשיות בסדרות אחרות שאני מאד מתחברת אליהן אפילו כשהן עושות מעשים קשים, שאני לא מסכימה איתם. "ברומן" יש תחושה שהנשים רק יודעות לשקר ולכעוס.
קחו גם את הגברים, בעולם של ה"רומן" הגברים יודעים רק להתאכזב ואז לשתות. נואה, כל פעם שהוא מתרגז הולך לשתות. לא לדבר, או לשחות (זוכרים שהוא שחה בעונה הראשונה? זה קצת נעלם לא?). עוד נקודה שעצבנה אותי, ואני אפילו לא הורה בעצמי. וויטני, בתו לא מדברת איתו והוא לא אכול רגשות אשמה מזה? הוא לא מנסה בכל דרך לדבר איתה? הבת הבכורה שלו לא מדברת איתו חודשים ולא מטפלים בזה? הוא רק עסוק במתמחה שהוא רוצה לשכב איתה? בילדה שהוא בכלל לא רצה לגדל, בלחזור להלן.
החבר הכי טוב של נואה מתוודה לפניו שהוא שכב עם הלן, שנואה בעצמו עדיין לא לגמרי התגבר עליה, ושהוא נתן לנואה כסף מספר פעמים "כמתנה", כדי להתגבר על רגשות האשמה. אז מה נואה עושה? לא מדבר איתו יותר. זה הרי הכתיבה הכי רשלנית בעולם. אליסון משקרת לו, אז הוא אומר לה אני לא הולך לדבר איתך יותר לעולם. אנשים בוגרים, גם שמשקרים להם, לא נעלמים בהכרח. הם כועסים, הם מענישים, אבל לא ישר מחליטים- אני לא מדבר יותר עם בן אדם שהיה חבר שלי 30+ שנים, או עם אם ילדיי. אם עושים סדרה שלמה שמנסה להתעסק במורכבות של בגידה, איך היא משפיעה על המשפחה, על מערכות היחסים, ואיך זה לא קל לנתק קשרים אז כל הפואנטה שלכם היא שלא כל דבר בחיים הוא פשוט. אז איך זה מסתדר אם נואה בסוף העונה?
הפרק הכי טוב בעונה, היה פרק "בטיפול" (זוכרים שאחד מיוצרי הסדרה הוא חגי לוי?) אז הוא פינק אותנו במה שהוא יודע לעשות הכי טוב בעולם והביא בתור הפסיכולוגית את סינתיה ניקסון ("סקס והעיר הגדולה"). בפרק הזה אנחנו סוף סוף מבינים כמה דברים על נואה, אחרי עונה של מעשים סותרים. נשמע מוכר? למה אליסון ונואה חייבים להיות דומים? ועדיין טריק קצת זול. לא הסברתם לי כלום כל העונה. בוא נושיב אותו מול אדם זר ושיסביר מילולית הכול.
אוקי, בוא נגיע לפרק הסיום המקומם. אנחנו מגלים שהתינוקת של אליסון הוא של קול ולא של נואה. נואה אומר לאליסון שהוא לא רוצה לראות אותה לעולם. הלן מנצלת את הרגע ולוקחת אותו לטבילה בים והשתכרות. ביינתים, סקוטי, שחזר מהגמילה בציפייה לקבל חלק מהעסק, מתעמת עם אליסון על התינוקת, ואומר לה שיגלה לקול את האמת. הלן ונואה השתויים למדי עולים על הרכב בדרכם למלון. הלן נוהגת. אליסון דוחפת את סקוטי לכביש. הלן לא רואה שסקוטי נופל לכביש ודורסת אותו.
הטרגדיה. נואה צריך להגן על שתי הנשים שהוא הכי אוהב בעולם. אליסון אומרת לו שנייה לפני המשפט שהוא צריך לבחור בינה לבין הלן, מישהו צריך לשלם על המוות של סקוט ולעמוד למשפט. האם זה יהיה נואה? הלן? או אליסון? לכולם יש חשבונות פתוחים אחד עם השני. נואה מחליט להיות הרואי וגבר גבר אחרי עונה שהוא חרא עם כולם וכולם ומתוודה על הרצח שלא ביצע. סוף פרק.
עכשיו למה זה סוף עונה מרגיז? במיוחד כשאני יודעת שהסדרה חודשה לעונה שלישית. נואה שבינינו היה שתי עונות, גבר חסר ביצים, עובר מאישה לאישה, לא מודה לאליסון שאינו רוצה עוד ילד, לא מודה להלן שאינו מאושר בנישואים שלו, לא חבר טוב במיוחד, סופר שמלא בעצמו. קיצר, אנוכי. פתאום החליט להקריב את עצמו? ונגיד שנשים את זה בצד, הצורה שבה אליסון, הציפור השבירה דוחפת את סקוטי, גבר חזק לכביש לא אמינה. או שהלן, אימא לילדים, שכבר קיבלה נקודות על נהיגה תחת השפעה, נוהגת בכביש עם הכי הרבה ערפל שראיתי אי פעם, שתויה, ולא מתנגדת נחרצות לעלות על הרכב? ואם היא ואליסון כל כך אוהבות את נואה למה הן מוכנות להקריב אותו ושילך לכלא?
שורה תחתונה: כשיש לכם את הכוכבת של "לות'ר" ואת הכוכב של "הסמויה" ובסוף כל מה שהם יודעים זה לצעוק אחד על השני, לשכב, או להיעלם, זו כתיבה חסרה.
The Expanse- מד"ב. ערוץ SYFY כבר הרבה זמן מחפש את "הלהיט" הבא שיביא להם קהל גדול כמו "בטלסטאר גלקטיקה". אכן, הסדרה החדשה באופן מפתיע מזכירה את גלטיקה. גם באווירה וגם בפוליטיקה. הסדרה מבוססת על סדרת ספרים שכתבו שני בחורים בשם העט James S. A. Corey. מאתיים שנה בעתיד, צוות של ספינה מקבל אות מצוקה מספינת חלל נטושה ומגלה סוד שעלול לשנות את הקיום. הצוות ברובו לא מוכר מלבד תומאס ג'יין ("הערפל" "מצוייד"). יש בה קצת "בלייד ראנר", וקצת "פארסקייפ" ועלילת מתח שיכולה להיות מעניינת.
שורה תחתונה: מסקרן מספיק בשביל להמשיך לראות את הפרקים הבאים. מקבל הרבה תשומת לב מהמבקרים.
The Magicians- פנטזיה. רוצים הארי פוטר בקולג'? קיבלתם. עכשיו היו כמה ניסיונות שכאלה בסדרות וסרטים בואריציות שונות ( The League of Extraordinary Gentlemen, Alphas, Charmed ולא אמרתי באפי כן?!?) אז יש לנו עוד סדרה על בחור דחוי, מדוכא, שלוקח כדורים נגד דיכאון עד שהוא מתקבל לאקדמיה לקוסמים וחייו משתנים. אז מה יכול להשתבש? לא יכול להיות שיש כוחות מרושעים שלא רוצים שהוא יגלה את הפוטנציאל הגלום בו? עד כאן לציניות שלי. התוצאה קולחת, מותחת, מלאת קלישאות אבל בצורה שגורמת לצופה להרגיש מאד בנוח בתוך החומר אבל עדיין מסוקרן. וכמובן הכי חשוב בסדרות מסוג זה הוא עיצוב הרע, והם עשו עבודה טובה מאד. אגב, גם של ערוץ SYFY…. הם מפציצים החודש.
שורה תחתונה: נראה מבטיח. תלוי מה יעשו עם קו העלילה הגדול.
childhood's end- מד"ב, מיני סדרת מד"ב המבוססת על ספרו של ארתור סי. קלארק "קץ הילדות", שתורגם גם לעברית ויצא לאור ב-1953. החייזרים מחליטים לפלוש לעולמנו בדרך שקטה ללא אלימות. הם מנסים לשכנע את תושבי כדור הארץ שהם רוצים לחיות יחד בשלום וכדי להעביר את המסר המנהיג שלהם בוחר נציג אנושי כדי לתווך בינו לבין תושבי כדור הארץ. הניסיון לעדכן ספר שנכתב שנות החמישים וליישמו בשנת 2016 נראה מיושן, ממוחזר ועמוס קלישאות. למשל, המנהיג מתקשר עם בני האדם בהתחלה דרך האימג' של האהובים שמתו. לא ראינו את זה השנה נגיד ב-The Returned המצוינת,(גם הצרפתית וגם העיבוד האמריקאי שלה היה באופן מפתיע נחמד).? יכול להיות שאני ברוויה מסדרות חייזרים (Roswell, Invader Zim,Doctor Who,X-Files) אבל אני מצפה לרף גבוה יותר של כתיבה.
שורה תחתונה:מתאים לשרופים על חייזרים בלבד.
Telenovela- קומדיה. אווה לונגוריה (שגם התארסה באותו חודש שעלתה הסדרה החדשה שלה, מקריות?!?) הזכורה לטובה מ"עקרות בית נואשות" ושבשנים האחרונות הפיקה את הגרסה למשרתות "devious maids" חוזרת למסך בתור שחקנית דיווה על סט של טלנובלה לוהטת. האם באמת היה חסר לנו עוד סדרה "שתגלה" לנו מה קורה מאחורי הקלעים? לא באמת. לזכותה יאמר שהקאסט ברובו לטיני, שזה כבר מרענן. הבדיחות חמודות והכל הוייב מאד נעים אבל לא מחדש.
שורה תחתונה: קומדיה מצחיקה וקלילה אבל אם אתה אוהבים את הז'אנר עדיף כבר "jane the virgin".
F Is For Family– אנימציה. bill burr הוא קומיקאי מוכר בשטח לכל מי שמבין עניין. כנראה שאחרי שלואי סי קי נהיה הדבר הכי חם בשטח עם הסדרה הגאונית שלו ששינתה את פני הקומדיה, ואחרי שמיצו את הסדרה המצחיקה אך הפחות משפיעה על גורלנו לעד של מארק מרון החליטו למצוא עוד סטנדאפיסט ולתת לו סדרה משלו. השטיק הפעם, זה באנימציה. היוצר ממקם את הסדרה בשנות השבעים ואנחנו נחשפים למשפחה לא שגרתית אבל מוכרת, עם אבא שאוהב לקלל, בן שאוהב להתמסטל ועוד. יש תחושה מאד אותנטית, אני מנחשת שבמקום ללכת לטיפול היוצר מספר לנו על ילדותו העשוקה. הסדרה היא של NETFLIX, אז כל הפרקים כבר זמינים לצפייה ישירה, הורדה.
שורה תחתונה: אני לא התאהבתי. לקהל יעד נוסטלגי לשנות השבעים אבל שאוהב לראות אנימציה. להמשיך לקרוא ←
לפני שאגיד כמה מילים על פרק סיום העונה השנייה של "פארגו", כמה עובדות על היוצר שלה, נוח האלוי.
לפני שהוא כתב תסריטאים הוא היה סופר ופרסם, 4 ספרים.
האחים כהן, לא ראו/ רואים את הסדרה. אחרי שראו את הפרק הראשון והבינו שהוא "לא דופק" את המותג, הם הסירו את ידיהם מהמוצר לחלוטין. הם לא מנהלים שיחות על עתיד הדמויות או מנהלים שום קשר עם כותבים.
לפני פארגו הוא כתב לסדרות: "בונז", "הבלתי רגילים" שגילתה לעולם את ג'רמי ריינר ואז ירדה אחרי עונה.
אז למה אני מספרת לכם את זה? האולי הוא לא מעריץ מספר אחת של האחים כהן, והוא גם אומר את זה בכל ראיון. הוא, והכותבים שלו, מנסים לעשות את הטייק שלהם לרעיון של "פארגו" הסרט. וכך אני התייחסתי לסדרה.
אני אישית מעולם לא הייתי מעריצה שרופה של האחים כהן, למרות שראיתי את רוב הסרטים שלהם. כשראיתי את העונה האחרונה, לא זיהיתי כל רפרנס, שיר וציטוט. מה שאני מנסה להגיד, שהעונה הייתה מופתית, קולנועית ומותחת גם אם לא ראית סרט אחד של האחים כהן, גם אם לא זכרת שום קו עלילה, פסקול, ציטוט וכדומה. מעבר לזאת, בגלל שהאולי היה סופר הוא יודע לכתוב מותחן פשע בצורה אטית אך מתוחכמת. (אגב, ג'ונתן טרופר, אחד היוצרים של "באנשי" הוא גם סופר, והשיטה כמעט זהה…). *מעכשיו ספוילרים*
זוכרים את הפואמה של רוברט פרוסט, הדרך שלא נלקחה? מלמדים אותה בכל כיתת ספרות. בעונה הזו קיבלנו מערבון מודרני שהוא קצת כמו הפואמה הזו. אנחנו נתקלים באוסף דמויות, לכאורה פשוטות, שנמצאות בצומת דרכים. הן צריכות לבחור, למות או להלחם. טוב, או רע. בגידה או נאמנות. למרות שאנחנו יודעים מתחילת העונה, שכמעט כולם, או כולם ימותו, אנחנו עדיין רוצים לדעת כל העונה-למה וכמה. מייק תופס פורץ בבית של משפחת מאהבתו ופורש לפניו את משנתו בחיים. היום אני המלך, ואני יכול להיות אכזר או נדיב. כמובן שמייק בוחר להיות אכזר ולהרוג את הפורץ. בחירות, בחירות, בחירות. והבחירות לרוב מסתיימות בדם.
הדמויות שלנו כל העונה היו בצומת דרכים ואחרי שהם בחרו בחירות מדממות ואלימות הם מגלים שהתוצאות הם לא מה שציפו להם. אדי נפרד מפגי שמסרבת להשלים עם גורלה ומודה שאינו רוצה לחזור לחייהם הקודמים, בעודו מדמם למוות. היא נלקחת כבולה בדרכה לתחנת המשטרה ומספרת לשריף שהיא רק רצתה לחיות חיים אחרים. לא להיות אימא, ורעייה כמו שמצפים ולהיכשל בכל שלב בדרך, כי הרי לא באמת אפשר לעמוד בציפיות של החברה. והוא קוטע אותה כמו שגברים באותה תקופה חשבו ואומר: אנשים מתו. גם השריף, לו, אכול סרטים מהשירות הצבאי שלו בויטנאם, ובדרכו לעשות את הדבר הנכון, כמעט נהרג. מייק מגיע לבוס הגדול אחרי שביל גופות ושאחרי שחוסלו כל המתחרים ומגלה שאת כל זה עשה בשביל לשבת במשרד בגודל אפון, בשביל עבודת משרד משעממת עם דד ליינים ועסקאות בזמן גולף. כמו שמהפכת התעשייה שינתה את חייהם של החקלאים כך החיים המודרניים הרגו סופית את התקופות היפות שבהם משפחות של גנגסטרים שלטו בעולם.
הפרק מתחיל בחלום של בסטי, על העתיד. רמז, לעונה השלישית, שכבר חודשה, שתחזור להווה. מה בדיוק יהיה בה לא ברור כי היוצר אוהב להרוג ככה 99 אחוז מהקאסט. סה"כ פרק רגוע ומהורהר, במיוחד אחרי הפרק הקודם רווי האקשן. פרק סגירת קצוות, הסברת מניעים והכנה לעונה הבאה. תמיד פרקי סיום כאלה גורמים לי טיפה להתכווץ. אני יודעת שצריך איזה הקלה, ואי אפשר לסיים בבום. בטח שלא בעונות כאלה שהם מין סיפור בפני עצמו. אבל, תנו קרדיט לצופים.
אחרי עונה פנטסטית יש לי 3 הערות. האולי, למה אתה לא אוהב לכתוב נשים? או שהן זונות בוגדניות, או משוגעות, או קדושות גוססות מסרטן, או ראש מאפייה. גם בעונה הראשונה לא היה בדיוק דמויות נשיות להביט אליהן, כולל מולי. שנית, אני יודעת שלהרוג את סימון ביער היה, רפרנס לסרט של האחים כהן, אבל זה היה אחת הסצנות החלשות בעונה ערוכה היטב, וחבל. בכלל הדמות שלה הייתה יותר מניעת עלילה מאשר מעניינת. והערה אחרונה, משפחת גרהרדט מתה בגלל הבגידה של האנזי, המשרת הלא נאמן. וזה משרת טוב את התמה של בחירות. אבל מדוע היה צריך להפוך את כל המשטרה לחבורה של מטומטמים בנוסח "האקדח מת צחוק"? ולמה רק לו הוא היחיד שמבין שהם מסוכנים אחרי שובל של גופות? קצת מוגזם.
Quantico– סדרת אקשן חדשה מהיוצר של "סמאש" עושה אהבים בין הומלנד לכל הסדרות של שונדרה ריימס והתוצאה מהנה, קלילה ועמוסת דרמות וטוויסטים. הסדרה מתחילה כשפיגוע ענקי בסגנון אסון מגדלי התאומים מתבצע והחשודה העיקרית היא סוכנת FBI טרייה. הסדרה נעה בין העבר שבו אנו רואים כיצד הוכשרה בקונטיקוו, בית הספר לסוכנים של ה-FBI ובין ההווה שהיא נרדפת ע"י חבריה, מוריה לשעבר וכוחות המשטרה. כל השחקנים יפים, חטובים, מסתירים סודות ומחליפים צדדים כל פרק שני. רצוי לציין לטובה כשהכוכבת של הסדרה היא מלכת יופי הודית ושחקנית מפורסמת מאד (Priyanka Chopra). אם אתם מוכנים לוותר מראש על אמינות ולזרום עם העלילה, צפוי לכם זמן טוב (אם ראיתם את כל העונות של הומלנד, פאודה וכפולים וחסר לכם עוד מאותו סגנון זה ישרת את המטרה).
שורה תחתונה: אקשן קליל שלא דורש מחשבה.
Limitless– הסדרה היא היא עיבוד לסרט משנת 2011 בכיכובו של ברדלי קופר שגם מבליח להופעת אורח, שאם ממצמצים, מפספסים. בסדרה, בריאן פינץ', בחור כלומניק, מתחיל לעבוד אצל ה-FBI, כשהוא מקבל מהם כדור שגורם לו לקבל גישה לכל החלקים במוח, מה שהופך אותו לגאון על, למחשב, לכלי נשק שמסוגל לפתור מקרים שאחרים לא יכולים. הוא מצוות לסוכנת (דברה "מדקסטר" שעושה את אותו תפקיד בלי בושה ומי ששיחק את בן זוגה בסדרה משחק גם פה, חצופים! חשבו ששכחנו?). מה שה-FBI לא יודעים שהחסינות שיש לו לכדור, היא בגלל זריקות שהוא מקבל מסנטור מושחת, והוא סוכן כפול.
קרייג סוויני, יוצר הסדרה, למד כל מה שהוא יכול בחדר הכותבים של "אלמנטרי" ואז החליט שהוא לא רוצה לכתוב עוד סדרת Procedural. התוצאה היא עוד סדרת FBI עם פרשיית השבוע אך הוא החליט לפלפל ולשחק איתה כך שלא ישתעמם עם הנוסחה המוכרת לצופים ולו ככותב. ברגע שמשתחררים מ- רגע זה לא העלילה של "צ'אק" (2007)? , ו-מה זאת אומרת גישה לכל חלקי המוח, תמיד יש לנו גישה לכל חלקי המוח!?!!. אפשר ליהנות מהסדרה. היא מלאת הומור, יחסית יותר מכבדת את צופיה מרוב הסדרות בז'אנר, והמלל "המדעי" לא מטופש לחלוטין רוב הזמן. באופן כללי מגשם הסדרות החדשות שיצאו השנה, היא הכי מוצלחת. במיוחד בזמן שאוכלים או מקפלים כביסה, וביננו, צריך סדרה כזו. בזמנו היה לי את ה"מנטליסט" שירד ואת קאסל (שעדיין רץ אבל נהיה כל כך לא אמין שאפילו כבר לא יכולה לפרגן).
שורה תחתונה: מפתיע ביחס לז'אנר, שווה הזדמנות לחובבי סדרות משטרה ופשע.
Manhattan– הסדרה שרצתה למלא את החלל אחרי "מד מן" חזרה לאחרונה לעונה שנייה. העונה הראשונה התעסקה בנושא שהוא מאד מעניין ולא מספיק מוכר. הדרמה מתרחשת בשנות ה-40, בימים בהם פותחה פצצת האטום הראשונה בפרויקט מנהטן ומציגה את חייהם הכפולים של המדענים מפתחי פצצת האטום, שנאלצו לשמור על סודיות מוחלטת בכל הנוגע לעבודתם. הסדרה זכתה לשבחי המבקרים אבל הבעיה העיקרית של הסדרה נותרה בעינה גם בעונה השנייה. הם מתעסקים בצורה נרחבת בחיי האהבה של הדמויות, שכתובים בצורה חובבנית, לעומת קווי העלילה שקשורים לפצצה הם מרתקים. בגלל שרק בשנים האחרונות בכלל הותר הפרסום על הנושא ובכלליות לא ראינו על המסך סדרות שמתעסקות בנושא הזה. הנקודה החיובית בעונה השנייה היא שהם לא מורחים את התקדמות בניית הפצצה ולא מנסים "למרוח" את הצופה. אגב, הרייטינג שלה צונח משבוע לשבוע, והיא נשארת על המסך בגלל המבקרים.
שורה תחתונה: לחובבי דרמות תקופתיות עם הרבה סבלנות.
Girlfriends' Guide to Divorce– מרטי נוקסון יוצרת הסדרה לא נחה לרגע והעונה השנייה של הסדרה יצאה בין קידומים של הסדרה השנייה שלה (unreal). אחרי שהאוס נגמר כולנו חיכינו שליסה אדלסטיין תחזור למסך בתפקיד ראשי, נשי חזק. והיא אכן עושה את זה, רק ש…היוצרת ניסתה לעשות "סקס והעיר הגדולה" למתגרשות והתוצאה לא יצאה ממכרת באותה צורה. אין מה לעשות, ריבים על משמורת וסקס עם אנשים חדשים בפרק ב' של החיים זה לא מצטלם סקסי כמו שהם מנסים להציג. בסדרה סופרת מחליטה להציג את הגירושים שלה בצורה חיובית לעולם, ולעזרתה באות שלוש חברותיה הגרושות. מצד אחד, יש הרבה זמן מסך לנשים, חזקות, מיניות, לא מתנצלות אך גם פגיעות. אז אני רוצה לפרגן. מצד שני, הם לא פוסחים על שום קלישאה, וזה לא עוזר שכולם בסדרה הם דוגמנים ודוגמניות. בוא נקווה שסופה של הסדרה לא יהיה כמו "ליפסטיק ג'ונגל", מישהו זוכר את זה?
שורה תחתונה: אפשר לוותר, אבל זה מתאים בול למשבצת יפים, יפות.
Peaky Blinders– סטיבן נייט, יוצר הסדרה, הוא תסריטאי בריטי שעשה מעבר חד מסרטים ("לוק" ו"סימנים של כבוד" המצוין) לסדרות. התוצאה היא סדרה שמרגישה כמו סרט קולנוע ארוך, גם הליהוק של שחקני קולנוע (קיליאן מרפי וטום הארדי שניהם מ "עלייתו של האביר האפל", סם ניל הותיק ועוד) עוזרים לאווירת החיים בסרט. הסדרה השנה חזרה לעונה שנייה (וכבר חודשה לשלישית), והיא לא פחות אלימה מקודמתה. למי שלא מכיר הסדרה שתורגמה בעברית ל"'כנופיית בירמינגהאם" מתרחשת בברמינגהאם, אנגליה ב- 1919, ומתרכזת במשפחה של גנגסטרים ,כשבראשם טומי המנסה להתקדם בעולם ומולו מפקח קמבל המנסה לתפוס אותו בכל מחיר. העונה השנייה ממשיכה לשלב פסקול מופלא ואיכותי שאינו קשור לתקופה ויוצר אווירה מצוינת אך היא שבירה מוחלטת של החוקים. מלבד הצורך העז של הכותבים להמשיך לייצר לטומי סיפורי אהבה מיותרים, ולראות סצינה אחרי סצינה את אחיו של שלבי שותה, עושה שטויות וחוזר חלילה, העונה היא מהנה וקלילה.
שורה תחתונה: אלים, כיפי וקאסט משובח היטב אבל יש סדרות בריטיות שהייתי רואה קודם.
קשה להרשים אותנו הישראלים. אנחנו הרי יכולים ללמד קורס או שניים בנושא התא המשפחתי המתפרק. Amazonשחררה 10 פרקים חמים מהתנור שמרכיבים את העונה השנייה של Transparent. שנה אחרי העונה הראשונה המופתית ואחרי שברוס ג'נר נהיה קייטלין ג'נר, הדוברת הכי מדוברת של הקהילה הטרנסג'נדרית, האם בכלל יש מה לחדש בעונה השנייה? הציפיות גדולות במיוחד אחרי שהעונה הראשונה זכתה בשני גלובוס הזהב, שבחים מהמבקרים ובאזז באופן כללי. *ספוילרים בהמשך*
גם הפעם כל חברי המשפחה היהודית מנסים למצוא מי הם, בנפרד, בעודם עדיין מנסים לתחזק את הקשר המשפחתי הלא פשוט. החיפוש אחרי זהות בתוך זוגיות, מיניות והגדרות שלה בחברה, אהבה מול קריירה, זקנה מול הגשמה, הגדרות של אבהות ואימהות מודרנית. כל התמות שהתחילו בצורה מאד יפה ובוטה ממשיכות בעונה החדשה, רק חבל שהם לא מביאות איתם בשורה חדשה.
בעוד העונה הראשונה הדגישה כמה החיפוש אחרי אושר וזהות מביא את הדמויות שלה לחורבן החיים האישים שלהם, נדמה שהם לא למדו שום לקח בעונה השנייה וממשיכים לפעול רק מתוך גחמות. שהדמות היחידה, שמתפתחת רגשית היא האב שעבר שינוי וכעת הוא מוירה. מוירה היא היחידה שלומדת להלחם על מה שחשוב לה בתוך ומחוץ למשפחה, לומדת להכיר את עצמה ואת גופה מחדש. היא היחידה שמסוגלת להגיד לאשתו לשעבר, שהיחסים בינהם לא עובדים ולעזוב, שוב. מוירה היא דמות שגם בגיל 60, עובדת על עצמה ומנסה להשתפר, גם כשהיא טועה ופוגעת בחבריה. ילדיה, לעומתה, מתחפרים בתכונות השליליות שלהם. הם פנטזיונרים, רומנטיים ומאשימים את ההורים בצרות הנוכחיות .
מצד אחד, אני מאד מעריכה את התעסקות האובססיבית של הסדרה בסטיות. בעולם של הסדרה, לכולם יש סטיות, זה נורמלי לחלוטין והתוצאות הם מקסימום אכזבה של האהובים עליך. אכזבה היא ברירת המחדל. הבת הצעירה, אלי, מחליפה בני/בנות זוג ומסרבת להגדיר את מיניותה, כשבדרך היא משתמשת בכל מי שבדרכה בשביל להשיג תשובות. שרה, מרגע שהחליטה שאינה רוצה להיות יותר אם והאישה המושלמת לבעלה, מחליפה זוגיות לסבית, בעוד משבר אמצע החיים עוברת לשכב עם הדילר שלה ומנסה להתמודד עם טראומה מילדותה. ג'וש, הרווק הנצחי, מנסה להיות אב לילדו בן ה-18 ובן זוג לרקל, רבי רפורמית, ומנסה לכפות עליהם יחסים של משפחה נורמלית אך בעצם רוצה לחזור להיות חסר מחויבויות.
התחושה היא שהעונה הכותבים היו יותר עסוקים בלזעזע את הצופים, מאשר לרגש אותם. אלי לובשת דילדו, מסתובבת אצל המנטורית שלה בבית המלא בתמונות של איברי מין ורואה סרטונים של נשים גומרות. הצופים כמו אלי, מובכים וסקרנים בו זמנית, אבל הטריק הזה חוזר על עצמו יותר מדי פעמים בסדרה.
היוצרים מחליפים את הפלאשבקים של העונה הקודמת שהיו מרגשים בסיפור המקור של המשפחה, בברלין של שנות השלושים. למעשה, אנחנו מגלים כיצד נולדה לעולם מוירה . הסיפור העמוס בפרטים ודמויות חדשות, אמור לתפקד כמטפורה, אבל בעיקר מעייף.
שורה תחתונה: עונה חלשה ביחס לקודמתה, אבל כמו תמיד הכותבים יודעים ללחוץ על הכפתורים הנכונים ולדעתי אלא הרגעים שמעלים אותה לרמה אחרת מעבר לסדרות דומות לה.
Banshee- אקשן. חייבת להזכיר במילה את העונה השלישית של באנשי אחת הסדרות האהובות עליי. סדרה אלימה, קולנועית, שלא מחפשת לדבר על רגשות ולתת לך עלילה מורכבת אלא לייצר אקשן עשוי היטב שלא רואים בטלוויזיה. מה צריך יותר? צריך גם לציין שהם בוחרים את הניצבים הכי פריקים ומיוחדים שנראו על המסך, הם פשוט יודעים לייצר אווירה.
שורה תחתונה: מאז צ'אק נוריס לא היה יותר גבר, גבר על המסך!
Kingdom 2014-דרמת איגרוף. בעונתה השנייה סדרת האגרוף הכי פחות אלימה אך עמוסת הדרמות האישיות שבה לחיינו ובעיקר שובת לב בזכות משחקו המצוין של ג'ונתן טאקר ("ורוניקה מחליטה למות") וקלי ס'נציז ("אבודים").
שורה תחתונה: אין הרבה סדרות איגרוף, שזה כבר טעם אחר, בים של סדרות דומות.
Fargo- דרמה. העונה השנייה מומלצת מהסיבות הבאות, בעוד היוצר הקדיש בעונה הראשונה זמן רב ליצירת העולם והחוקים של העיר ותושביה, העונה השנייה מלאת אקשן, קצב מהיר והבחירה בקומיקאים (ניק אופרמן ("מחלקת גנים ונוף"), כריסטין מיליוטי ("איך פגשתי את אימא", וטד דנסון הוותיק) לתפקידים דרמטיים משתלמת ביותר. ראו השתפכות נרחבת בפוסט נפרד.
שורה תחתונה: אם אתה רוצים להיות מעודכנים בתרבות הפופ זה חובה.
iZombie– קומדיית זומבים/פשע. רוב תומאס היוצר של ורוניקה מארס בכלל התחיל ככותב ספרי נוער ואכן מה שהוא מתמחה בו זה צרותיה של מתבגרות, אפילו כשהן בנות 30 והן נהפכו לזומבי. בעונתה השנייה של הסדרה הכותבים עלו על איזון טוב בין "פרשת המוות השבועית" לבין קו העלילה הכללית ואת כל אלה הם מתבלים בהרבה הומור עצמי, ורפרנסים לסדרות על טבעי אחרות.
שורה תחתונה: ג'ילטי פלז'ר קליל ומוצלח לחובבי "ורוניקה מארס" ו"באפי".
Hemlock Grove- פנטזיה אימה גותית. סדרת הערפדים והזאבים הגותית של Netflix סיימה את עונתה השלישית והאחרונה השנה. למרות עונה יחסית חלשה, אני עדיין שומרת לה חסד על שתי עונות ראשונות נפלאות מלאות דם, אלימות, פילוסופיה, צילום שכולו מבע קולנועי משובח, והבנה שאפשר לעשות סדרת על טבעי חכמה שלא לוקחת את עצמה ברצינות אפילו שהיא דרמה.
שורה תחתונה: שווה צפייה לחובבי הז'אנר בלבד.
The Fall- מותחן. אחרי שג'ימי דורנן הראה לנו שהוא שחקן מצוין בעונה הראשונה של הסדרה הבריטית המדוברת ואז הראה לנו שהוא שחקן נוראי בסרט "50 גוונים של אפור" הוא היה חייב להציל את המוניטין שלו ולחזור לעונה שנייה מצוינת ומותחת ולמרות הסוף המאכזב, ג'יליאן אנדרסון, עדיין משחקת שם את אחת הדמויות הנשיות המורכבות והמעניינות ביותר שבאופן אירוני הצופה שונא ונמשך אליה בו זמנית.
שורה תחתונה: המתח בסדרה הזו שווה כל רגע.
Rectify- דרמה. "התיקון" סיימה את עונתה השלישית ואני עדיין לא לגמרי מבינה את הסדרה הזו. יש פרקים שאני שבויה לגמרי במסע של דניאל להתאקלמות בחברה ויש פרקים שכל הדיבורים על האלוהים והמשמעות בחיים רק מדכאים וגורמים לי לרצות להעביר את הפרק. מה שבטוח, צוות השחקנים המהפנט של הסדרה הוא הסיבה העיקרית לשוב אליה.
שורה תחתונה: לאנשים שאוהבים לבלבל את המוח ולשמוע אנשים אחרים עושים את אותו הדבר.
Outlander- פנטזיה תקופתית. מה שהתחיל כסיפור רומנטי למשרתות עם נופים מהממים וירוקים וגיבורה פמיניסטית, יחסית לתקופתה, מקבל תפנית אפלה, ולעתים קשה לצפייה בעונה השנייה. הוזהרתם. מה שכן, הומור בריא, שחקנים מושכים, נופים כובשים, ועלילה עם הרבה אקשן שומרים על העניין משבוע לשבוע.
שורה תחתונה: להזיל ריר זה תמיד סיבה טוב.
Orange Is the New Black- דרמת בית כלא. למרות שחקניות חיזוק לוהטות (למשל, הדוגמנית לילי רוז) העונה השלישית ללהיט הכלא המדובר היא פחות חזקה. אומנם, הם הורידו את כמות הפלאשבקים המיותרים ויותר התרכזו בדמויות הפחות לעוסות, ועל כך כל הכבוד להם, אבל קו העלילה הכללי של העונה היה פחות חזק והדילמות מתחילות לחזור על עצמם.
שורה תחתונה: כולם מדברים על זה, מה לא תראו?
Game of Thrones- פנטזיה. יש סיבה להמשיך לצפות בזה מלבד העובדה שאנחנו יצורים חברתיים שנמצאים בפייסבוק, בפורומים, בבלוגים ולא רוצים להיות מחוץ לשיחה החברתית? כשדיברו על הפרק החדש ב"משחקי הכס" בעונה האחרונה הייתי מעודכנת אבל האם הייתה שמחה ועונג כל פעם שיצא פרק? לא יותר מדי. טוב שעוד יש פרקים של "האישה הטובה" הם כבר לא בשיאם אבל לפחות אני לא משחקת בפלאפון שלי בזמן הציפייה.
שורה תחתונה: לא תהיו חלק מהשיחה בהפסקת קפה?
The Big Bang Theory- סיטקום. אני גיקית. אני קהל היעד של הסדרה הזו ואני אומרת בפה מלא ובלי חרטות היה צריך להוריד אותה מהאוויר לפני 3 עונות כשהיא עוד הייתה מצחיקה והיה לה עוד אמירה כלשהי, קטנה ככל שתהיה על העולם. עכשיו זה פשוט גסיסה איטית של הדמויות האהובות.
שורה תחתונה: אפשר לוותר.
The Walking Dead- דרמת זומבים. אחרי עונה שעברה חלשה שנראתה כאילו נלקחה מסרט אימה זול, הכותבים עשו סדר ונזכרו במקורות ומה היה מעניין בסדרה מההתחלה. האנשים הם הסכנה האמתית ולא הזומבים אבל הם תמיד הצטיינו בקווי עלילה שהם בין המתח- הפסיכולוגיה והאלימות המאופקת. הם מיישמים את הלקח הזה בצורה חזקה ומעניינית בעונה החדשה והולכים לכיוון חדש.
שורה תחתונה: עונה טובה, אבל המותג נחלש.
Public Morals- דרמת פשע. אדוארד ברנס, במאי ותסריטאי שפרץ בשנות התשעים עם סרטי אינדי ("האחים מק'מלן", "האחת והיחידה"), אחר כך נהיה שחקן כדי לממן את הסרטים שלו ("להציל את טוראי ריאן) ובשנים האחרונות לא הצליח להשיג מימון לסרטים שלו עד ש-TNT אמרו לו בוא תעשה תבוא לטלווויזיה. אז, הוא לקח מספר תסריטים שכולם התעסקו בתקופה שהוא עשה עליה תחקיר מעמיק ולא הצליח להרים לאוויר וכתב ביים, מפיק ומשחק בעשרה פרקים שהם סוג של סרט אחד ארוך. התוצאה, סדרת שוטרים מושחתים בשנות השבעים עם מלא הומור, קצב מהיר, והכי חשוב ברנס יודע לביים שחקנים. קליל, צפוי אבל מהנה ועשוי היטב.
שורה תחתונה: אם אתם מתגעגעים ל "חיים על מאדים" זה באותו רוח של הסבנטיז.
דצמבר הגיע ואני לא הייתי בחיים שלכם עד לפני במבה וחצי. אז במידה וביליתם את השנה האחרונה בחור שחור הפוסט הבא הוא בשבילכם. אין חשיבות לסדר.
You're the Worst– קומדיה. אומנם הסדרה הזו פרצה ב-2014 אבל אני דיי בטוחה שאנשים בארץ משום מה לא צופים בה וחבל. העונה השנייה שיצאה השנה הביאה למסך תופעה מעיינינת שלא רואים הרבה בקומדיות. הקומדיה של FX היא קומדיה מרירה, צינית שמציגה את סיפור האהבה המודרני. ג'ימי וגרטשן הם שני רווקים, ציניים, אלכוהוליסטים, בודדים הגרים באל איי שמנסים לעשות הכול אבל הכול כדי לא להיות ביחד. הם מפחדים פחד מוות להיות זוג בורגני בזוגיות בריאה ולכן מנסים לחבל בזוגיות לכל אורך העונה הראשונה. לצופים ברור שהם מושלמים זה לזו אבל הם כל כך לא רוצים להתבגר שהם מנסים למנוע את מה שברור לנו שצריך לקרות. הם המראה המושלמת לדור הקיים שמתחתן ועושה ילדים מאוחר, שמעדיף להמנע מאחריות ולדחות הכול עד הרגע האחרון והיוצרים של הסדרה נעים על הגבול המצוין שבין דרמה לקומדיה בצורה נאה. אז מה קרה בעונה השנייה. סדרות רבות מצוינות לא מתפתחות וממשיכות בדיוק באותו קו עונות רבות והסדרה, באומץ רב יש לציין, החליטה שהיא מבגרת את הדמויות. קודם כל ג'ימי וגרטשן, *ספוילר* עוברות לגור בעונה השנייה ואין מתח מיני לא ממושש שלוש עונות. שנית, במקום להמשיך בעוד תבניות וגאגים הם החליטו להתבגר והסדרה פנתה לכיוון שהוא הרבה יותר דרמתי מקומי. בעונה השנייה גרטשן מתמודדת עם דיכאון קליני, כשג'ימי מנסה לתקן אותה והיא רק מתרחקת ממנו. קודם כל ההתעסקות בנושא כבד כל כך בקומדיה הוא מעניין וגם הצורה שבהם הם תוקפים את הנושא היא חזקה. העונה הראשונה היא מתוקה, שובה לב וממכרת ולצערי העונה השנייה פחות אחידה אבל עדיין יותר מיוחדת מרוב הסדרות שיש. FX מתמחים בקומדיות ציניות מרגשות דוגמת Married המבריקה, האבא של כל הקומדיות המודרניות Louie . הם גם לא מפחדים לעשות קומדיות קיצוניות ובוטות כמו The League או It's Always Sunny in Philadelphia. לכן אפילו לעתים כשהם מפספסים שווה לראות את סגנון ההומור המיוחד שלהם.
שורה תחתונה: אם אתם אוהבים הומור שחור וציני, אבל מאמינים עדיין באהבה, חובה!
UnREAL– דרמה. גילוי נאות, אני עורכת התוכן של ערוץ LIFETIME בישראל, נכון לכתיבת שורות אלה. אנריל, מבית היוצר של לייפטיים היא הממתק האפל, הג'ילטי פלז'ר, הסדרה הממכרת שמחזירה את הכבוד לערוץ. לייפטיים הוא ערוץ שמתמחה בדמויות נשיות חזקות הפונה לקהל נשי. חידושה של הסדרה בניגוד לחברותיה לערוץ ( devious maids, The Client List, Witches of East End) שהן יחסית קלילות, הוא הטון. הסדרה מתמקדת ברייצ'ל (שירי אפלבי) מפיקה זוטרה בתוכנית בסגנון "הרווק" . רייצ'ל מבצעת את הפקודות של קווין (קונסטנס זימר), מפיקת התוכנית, שאחראית ליצירת הדרמה בסדרה. השתיים נשים חזקות בפרונט והן "כלבות" מניפולטיביות, הן חברות אחת של השנייה מכורח הנסיבות ולא מאהבה. אבל עם התקדמות הסדרה הצופה מוצא את עצמו נשאב גם לסיפור של הרווק והמתחרות, גם לסיפור של הצוות והדרמות מאחורי הקלעים וגם לאופי ההרסני של רייצ'יל שחייב להרוס כל טיפת אושר בחייה. היוצרות של הסדרה הן שרה גרטרוד שפירו ( מפיקה לשעבר ב"רווק") ומרטי נוקסון ("באפי") והן ביחד יצרו סדרה שלמרות שבמבט ראשון מרגישה כמו טלנובלה עם כל המרכיבים שעלולים להיות קיטשים ומאוסים מצליחה לייצר רגעים מפתיעים, שנונים, ומדכאים בו זמנית.
שורה תחתונה: לבכות ולצחוק ביחד. אחלה תוכנית, טראש שמפתיע באינטליגנציה שלו. זללתי.
Jonathan Strange & Mr Norrell– פנטזיה. סדרה בריטית בת שבעה פרקים המבוססת על רב מכר של סוזנה קלארק. הסדרה מתחילה כאשר הקסם הפס מן העולם, אך כעת, בתחילת המאה התשע-עשרה, נותר רק קומץ של קוסמים תאורטיים. הקוסם גילברט נורל, לוקח על עצמו להחזיר את הקסם לאנגליה. תלמידו היחיד, ג'ונתן סטריינג', הוא ההפך הגמור ממנו. הרפתקן, ומשתוקק להתנסויות חדשות במהרה הקשר בין השניים מתדרדר כשנורל נעזר במלך הפיות ומקים לתחייה אישה ועד מהרה הקשר בין השניים הופך ליריבות מרה שתפריד בין השניים. אם אתם אוהבים סדרות בריטיות ויש לכם חיבה לפנטזיה, הארי פוטר מחוויר לעומת הסדרה הזאת. היא מדגימה בצורה נפלאה כיצד אפשר לצלם "קסמים" מבלי שהם יראו מגוחכים וילדותיים. להפך, בעזרת האמצעים הפנטסטיים הסדרה מסוגלת להתעסק בשאלות דרמתיות מענייניות לגביי מוסר, גבולות, אהבה, נאמנות ועוד. מלבד הנושא שהוא מרתק בעיני, אם קוסמים היו יכולים להשתמש בכוחות שלהם כדי לעזור לנצח במלחמות איך זה היה נראה, מה ההשלכות ומה המחיר שהקוסם משלם, ושבני האדם המשתתפים במלחמה משלמים? כיצד מגדירים מהו הגבולות לקסם טוב או רע, ומהו הצד שצריך לעזור לו?
שורה תחתונה: לחובבי הז'אנר+ סדרות בריטיות, סדרה לא ילדותית למבוגרים שמחוברים לילדים שבהם.
Bloodline–" דרמת משפחה. קשר דם" מבית היוצר של עוד סדרה ותיקה אך לא פחות מבריקה "נזקים" היא סדרת דרמה בת 13 פרקים של Netflix . בסדרה מככבים צוות מנצח קייל צ'נדלר ("אורות ליל שישי"), סיסי ספייסק, סם שפרד, לינדה קרדליני (,פריקים וגיקים") ובן מנדלסון ("ממלכת החיות"). הסדרה מתחילה בקצב איטי אך מהפנט ומהסינופסיס עלולה להישמע כמו עוד דרמה משפחתית אפלה אך סטנדרטית. אל תטעו, יוצרי הסדרה בונים עלילה מתוחכמת, עמוסה בטוויסטים, דמויות מורכבות, מלאות סודות, כשעל כל הכתיבה היפה הזו מנצח בן מנדלסון בתפקיד חייו. אם לא שמעתם את השם הזה לכו לראות את סרטו המצוין (אסיר בוגר- Starred Up 2013) . הסדרה מספרת את סיפורה של בני משפחת רייבורן, הנחשבת לאחד מעמודי התווך של קהילת איזור הקיז בפלורידה המתאחדים כדי לחגוג 45 שנים למלון המשפחתי. חזרתו של בן האמצעי, ה"כבשה השחורה" של המשפחה, מציפה סודות מהעבר, זיכרונות שהודחקו וחוסר אמון בין האחים שלא ממש אוהבים אחד את השני ומחליטים לסגור חשבונות אחת ולתמיד.
שורה תחתונה: איטי, אבל למתמידים מבטיחה שהסדרה שווה כל רגע. ובן מנדלסון הוא השחור החדש.
Moonbeam City– אנימציה. סדרה מצוירת שמשודרת ב-comedy central. אני לא רוצה לכתוב הרבה על הסדרה כי צריך לראות אותה בשביל להבין. מי שכתב אותה כנראה לקח הרבה סמים כי כל פרק הוא חוויה חדשה של טירוף חושים, שנינות שנראה כאילו את הרעיונות שלהם הוא לקח מתוך החלומות של הכותבים, בזמן שלקחו אסיד. הסדרה מתרחשת בשנות ה80 ומתרכזת בבלש נרקיסיסטי המצליח בטעות לתפוס את הפושעים בזמן שהוא מחריב את העיר. תיאור זה מחוויר לעומת מה שקורה בסדרה אני נשבעת. רק הלוואי שיכולתי להסביר, מה קורה. תצפו בזה בחיי, אולי אתם תוכלו להסביר לי.
שורה תחתונה: לסטלנים, לחובבי בדיחות מתוחכמות ורפרנסים מהאייטיז, לכל מי שאוהב את ההומור של אדולט סווים וקומדי סנטרל.
Catastrophe– "קטסטרופה" קומדיה. סדרה בריטית שכותבים ומככבים בה שרון הוגאן ורוב דלייני כעת משודרת בעונתה השנייה. הסדרה השנונה, הקורעת, הנוגעת הלב מספרת על בחור אמריקאי ששכב עם בחורה בריטית, הכניס אותה להריון, עבר ללונדון בשבילה וכעת הם צריכים להתמודד עם הבדלי תרבות, הריון בגיל מבוגר, חשש לסרטן ועוד. רגעי ההומור והדרמה משולבים בסדרה בצורה אורגנית וחכמה. הקאסט כולו מפגין יכולות משחק מוצלחות והכימיה בין השחקנים הראשיים היא בדיוק הוכחה שצריך גם כתיבה טובה אבל גם כימיה כדי לגרום לך להתאהב ולמה בדיוק האמריקאים שוכחים את הלקח הזה ומתעקשים לפעמים לשים לך אנשים יפים שברור לך שלא נמשכים זה לזה בכלל? או שיש בהם אפס חברות?
שורה תחתונה: קורע מצחוק, מתאים במיוחד לזוגות בכל שלב בקשר.
Rick and Morty– אנימציה. הסדרה המצוירת של דן הרמון ("קומיונטי") וג'סטין רוילנד התחילה בעונתה הראשונה כחיקוי לכל מיני סדרות אחרות אבל לאט לאט פיתחה אופי משלה ובעונתה השנייה היא אפילו יותר קיצונית, הזויה, מתוחכמת ומלאה ברפרנסים. הסדרה לא תמיד אחידה בכל פרק ולעתים יש תחושת דה ז'ה וו שמגרדת את המוח מבפנים אבל עלילותיהם הפרועים של הסבא והנכד בעולמות מקבילים כל שבוע הם תענוג ביזרי.
שורה תחתונה: ההומור משובח, הכתיבה משוגעת. סדרה נפלאה ביותר, אבל זה לא מתאים לכל אחד.
