The Aliens-סדרת דרמת מד"ב חדשה מתרחשת בעולם בו חייזרים שנחתו לפני 40 שנים באנגליה, כעת חיים בגטו. לואיס, העובד בביקורת הגבולות, מגלה במהלך מרדף אחרי חייזרים שמרווחים סחורה גנובה, שהוא שומע את פצצת הסאונד שרק חייזרים אמורים לשמוע. הוא עושה לעצמו בדיקת DNA מבלי לגלות לאף אחד. בינתיים אחותו ובעלה מסתבכים עם סחורה גנובה ומבקשים את עזרתו. לואיס צריך להעמיד פנים שהוא עושה פשיטה על הסוחרים ולהבריח אותם אחת ולתמיד אבל העניינים מסתבכים והרעים בורחים עם אחותו.

סדרות בריטיות מטבעם, צריכות תסריט טוב, הרבה הומור, גם שמדובר בדרמה, כדי לפצות על העדר תקציב ביחס לסדרות אמריקאיות. הגיבור הראשי מייקל סושה ("עד עצם היום הזה") נראה כמו טמבל אבל לאט, לאט התושייה שלו מצליחה להוציא אותו ממצבים אבסורדיים. הסדרה מתנהלת כמו קומדיית אקשן עם נגיעות מד"ב ופנטזיה, בגלל שהחייזרים נראים כמו בני אדם, ואנגליה נראית מודרנית לחלוטין, כמו ב-2016, בלי ניסיון לעשות אותה עתידנית ומטופשת.

אז לא אנחנו לא מקבלים את "תיקים באפלה" עם קונספציות והחייזרים כבר כאן, והם לוהטים ככה שלואיס יכול להתאהב בחייזרית שהיא "ילדה רעה". אנחנו כבר לא מתעסקים בהסתרות ומקרים בלתי מפוענחים אלא ב"חייזרים" שנראים בדיוק כמונו, אבל מקבלים זכויות אחרות ולכן נאלצים להיות בצד הלא נכון של החוק. כאמור, המשחק היחיד עם החייזרים הוא בעלילה, שם דרך הדיבור על החייזרים אפשר להתעסק בנושאים חמים כמו הגירה בלתי חוקית, מעמדות שונים באנגליה, והרצון להתקדם הלאה בסולם. נושא, שכל אדם, יכול להתחבר אליו בצורה קלילה ולא מכבידה.

שורה תחתונה: מומלץ לחובבי ז'אנר מד"ב.

סוף החורף מביא אלינו דרמת משפחה חדשה עמוסת תככים של ערוץ ABC מאת ג'נה באנס ("האנטומיה של גריי", "סקנדל"). משפחתה של קלייר, פוליטיקאית מתחילה (ג'ואן אלן) נהרסים שכבנם הצעיר נחטף. עשר שנים אחרי בנם חוזר הביתה. קלייר היא ראש העיר של רד פיינס, נישואיה מעורערים, שני ילדיה הבוגרים אכולי אשמה על העלמתו של אחיהם הצעיר והאדם שישב בכלא על חטיפתו של הבן, שלא בצדק, יוצא מהכלא והבלשית שהייתה ממונה על המקרה מהרגע הראשון.

במהלך הפרק הראשון אנחנו עוקבים אחרי החיים של הדמויות הללו שברגע אחד המציאות שלהם השתנתה ומנסים כל הזמן להתמודד עם שינוי הזמן, עם מי שהיו לעומת מי שהם עכשיו, כשברור שכולם מסתירים סודות, ומערכות היחסים סבוכות. כמו כל דרמה מסוג זה המטרה להתחיל עם טרגדיה וכל פעם שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים לאן העלילה לוקחת אותנו להפתיע. המבחן האמתי לאינטליגנציה שלכם כצופים היא האם אתם מצליחים לנחש את ההפתעות?

דרמות מסוג זה מתמודדות עם נושא כבד מאד ולכן נוטות לחשוב שאם יצלמו הרבה ויכוחים וצעקות בין הדמויות, יכניסו דמות אחת שיכורה, ועוד אחת מאופקת עד כאב, אנחנו ישר נזהה את הקלישאות מסרטים, סדרות, וספרים שקראנו וזה יספק לנו את התמודדות עם הנושא. אפשר לדבר על נושאים כואבים בצורה מתוחכמת, שקטה, עדינה, בלי צעקות ועדיין לרגש ולהעביר את המסר (ROOM 2015).

האם הבן שחזר הביתה הוא באמת שלהם? ואם כן מדוע הוא מתנהג מוזר? ואיזה סודות המשפחה מסתירה? והאם האדם שהיה בכלא עשר שנים הולך לצאת למסע נקמה כנגד המשפחה המתוקשרת? כל התשובות האלה בהחלט מסקרנות מספיק בשביל למשוך עוד פרק אם אתם אוהבים דרמות מתח. מצד שני, אתם צריכים לבוא לזה עם ציפיות מוקדמות. השטיק שלהם נובע נטו מסודות וגילוי הסודות.

השחקנים סטנדרטים, הצילום סתמי, אין רגעים של נחת, או התאהבות בדינמיקה של המשפחה, המשיכה לסדרה היא נטו הסקרנות של מה קורה בדיוק מאחורי הקלעים?!?

שורה תחתונה: דרמת מתח על ילד חטוף שחוזר אחרי עשר שנים למשפחה של פוליטיקאית עולה ומערער את חיי המשפחה. מעביר את הזמן ולא יותר.

להמשיך לקרוא ←

פוסט קצר מהרגיל- מדוע? כדי לצפות ב-"Fuller House", סדרת ההמשך של "צער גידול בנות" (1987) שעלתה החודש בנטפליקס צריך שקית הקאה והמון נוסטלגיה לסדרה המקורית. חידוש סדרה, שמתחילה בכניסת הדמויות שהזדקנו, לרקע צחוק מוקלט, בדיחות עם טעם וריח בני עשרים שנה,היא בהחלט סימן רע בעידן של הטלוויזיה הנוכחית.

זו היא לא הסדרה הנוכחית החדשה שתזכה השנה לחידוש ואיתה יהיה גם עונה נוספת ל"בנות גילמור" (7 שנים אחרי שירדה) סרט ל"פמלייה" (4 שנים אחרי שירדה) ועוד. הדוגמאות רבות. נגמרו הרעיונות המקורים לסדרות חדשות? אין בעיה נעשה חידוש לסדרות ישנות. אם הייתה אמירה חדשה, אולי גם הייתי נהנית מהחידוש, אבל כשסדרה יורדת לרוב זה בגלל שהיא מיצתה את עצמה ואת הנושאים שהיא התעסקה בהם. וזה בסדר גמור, כשסדרה יורדת היא מפנה מקום לסדרות חדשות, מעניינות ומאתגרות. אז למה בדיוק צריכים את התוצר הפתטי, המביך, עמוס הפתוס, מחוות העבר שהוא ""Fuller House"?

לא סתם האחיות אולסן, האימפריה העשירה ביותר שיצאה בעקבות הסדרה, החליטו לא להשתתף בחידוש, בעוד שאר השחקנים, שהקריירה שלהם דשדשה מאז שירדה הסדרה (אולי מלבד ג'ון סטמסוס).

כמו כל ילדה בניינטיז, ראיתי את כל הפרקים של הסדרה, ובתור ילדה התחברתי אליה, כנראה שגם אז היא לא הייתה יצירת מופת אבל היום היא ממש בלתי נסבלת, לא אחרי שהתקדמנו שנות אור, אל קומדיות מתוחכמות מסוג אחר לגמרי. אי אפשר לחזור אחורה, לא בהומור, ולא בחיים. וכל ניסיון כזה מרגיש כואב ומוחק את הזיכרונות הטובים שאולי כן יש לכם כצופים מהסדרה.

שורה תחתונה: זה לא כל כך נעים לראות גן סגור או את הגיבורים שלך מזדקנים ומביכים את עצמם, במיוחד שהם לא גיבורים אלא קומדיה סוג ב' מהתחלה. לא מומלץ.

להמשיך לקרוא ←