Shades of Blue- בוז לכחולי המדים, שוב? לפני 14 שנה יצאה סדרה אלימה שהראתה לנו יחידת משטרה כפי שלא נראתה לפני, מושחתת אבל טובה לקהילה, סוג של רובין הוד מודרניים. כמובן שאני מדברת על The Shield, ה"המגן" של שון ריאן. הסדרה זו, שכיום נראית מיושנת מעט, בכל זאת עברו לא מעט שנים, הביאה למסך לבטים מעניינים על גבולות של ייאוש, מוסר וכמה מתצוגות המשחק המעולות  של אותו עשור.

ג'ניפר לופז, הדיווה, הזמרת והאימפריה, החליטה שהיא רוצה לחזור לשחק, ומחליטה לשוב לתפקיד הכי טובה בקריירה שלה ("עיני מלאך" 2001) שם שיחקה שוטרת. בכל מקרה, ללופז יש תדמית שהיא צריכה לשמר, לכן בחרה לה סדרה שיהיו לה את כל המרכיבים של אותה התדמית: דמות סקסית לוהטת, אבל אימא, קשוחה אבל עם לב, חברה טובה עם ערכים, אבל יודעת לעבור על החוקים כשצריך. קיצור הפנטזיה המושלמת לא?

בסדרה החדשה Shades of Blue מככבים צוות שחקנים שלא היה מבייש סרט אקשן מן השורה: ג'ניפר לופז, כאמור, ריי ליוטה ("כסף טהור"), דראה די מטאו ("הסופרנוס") ווורן קול ("המעקב").

לופז מככבת כהארלי, אימא חד הורית שהיא בלשית מושחתת הנמצא ביחידה של מאט (ליוטה) עד שהיא נתפסת על חם ומתבקשת לבגוד בחבריה ובמנטור שלה או ללכת לכלא.

אוקי, אז העלילה היא בול העלילה של "המגן" רק במקום פרצופו השרמנטי וגופו הגדול של מאקי, מחליפה אותו לופז הלוהטת שנראית יותר כמו אשת עסקים מאשר בלשית מהשכונה. במקום שהחבורה תתעסק עם הארמנים מעל הראש, יש להם אויב גזעני אחר. הטוויסט היחיד הוא שהיא צריכה להלשין עליהם וכנראה במשך העונה נצטרך לראות איפה הנאמנות שלה נמצאת.

ואיך שכחתי  את הקלישאה הגדולה ביותר: היא נמשכת למפעיל (עם סקס אפיל של הטרמינייטור) שלה, למרות שהוא מבקש ממנה לעבוד נגד החברים והבוס שלה. אבל עדיין חייבים סיפור אהבה אסור לא? אם כבר מדברים על ליהוקים תמוהים, יכול להיות שזו רק אני, אבל אבל כשאני רואה את דראה דה מתאו אני יודעת שאי אפשר לבטוח בה. אותו דבר לגביי ריי ליוטה. הם מרגישים לי כמו דמויות בוגדניות. או שהכתיבה שלהם לא טובה, או שהיו צריכים לבחור שחקנים שאין לי ולצופים עבר משוחד איתם, אבל זו התחושה.

שורה תחתונה: סדרת פשע עם צוות שחקנים טוב ועלילה בנאלית, יש לזה פוטנציאל, תלוי לאן ילכו איתו.

מה אתם חושבים? אני מרגישה משוחדת מראש. 

להמשיך לקרוא ←

סדרות נוספות ששווה להזכיר בקצרה:

Quantico– סדרת אקשן חדשה מהיוצר של "סמאש" עושה אהבים בין הומלנד לכל הסדרות של שונדרה ריימס והתוצאה מהנה, קלילה ועמוסת דרמות וטוויסטים. הסדרה מתחילה כשפיגוע ענקי בסגנון אסון מגדלי התאומים מתבצע והחשודה העיקרית היא סוכנת FBI טרייה. הסדרה נעה בין העבר שבו אנו רואים כיצד הוכשרה בקונטיקוו, בית הספר לסוכנים של ה-FBI ובין ההווה שהיא נרדפת ע"י חבריה, מוריה לשעבר וכוחות המשטרה. כל השחקנים יפים, חטובים, מסתירים סודות ומחליפים צדדים כל פרק שני. רצוי לציין לטובה כשהכוכבת של הסדרה היא מלכת יופי הודית ושחקנית מפורסמת מאד (Priyanka Chopra). אם אתם מוכנים לוותר מראש על אמינות ולזרום עם העלילה, צפוי לכם זמן טוב (אם ראיתם את כל העונות של הומלנד, פאודה וכפולים וחסר לכם עוד מאותו סגנון זה ישרת את המטרה).

שורה תחתונה: אקשן קליל שלא דורש מחשבה.

Limitless– הסדרה היא היא עיבוד לסרט משנת 2011 בכיכובו של ברדלי קופר שגם מבליח להופעת אורח, שאם ממצמצים, מפספסים. בסדרה, בריאן פינץ', בחור כלומניק, מתחיל לעבוד אצל ה-FBI, כשהוא מקבל מהם כדור שגורם לו לקבל גישה לכל החלקים במוח, מה שהופך אותו לגאון על, למחשב, לכלי נשק שמסוגל לפתור מקרים שאחרים לא יכולים. הוא מצוות לסוכנת (דברה "מדקסטר" שעושה את אותו תפקיד בלי בושה ומי ששיחק את בן זוגה בסדרה משחק גם פה, חצופים! חשבו ששכחנו?). מה שה-FBI לא יודעים שהחסינות שיש לו לכדור, היא בגלל זריקות שהוא מקבל מסנטור מושחת, והוא סוכן כפול.

קרייג סוויני, יוצר הסדרה, למד כל מה שהוא יכול בחדר הכותבים של "אלמנטרי" ואז החליט שהוא לא רוצה לכתוב עוד סדרת Procedural. התוצאה היא עוד סדרת FBI עם פרשיית השבוע אך הוא החליט לפלפל ולשחק איתה כך שלא ישתעמם עם הנוסחה המוכרת לצופים ולו ככותב. ברגע שמשתחררים מ- רגע זה לא העלילה של "צ'אק" (2007)? , ו-מה זאת אומרת גישה לכל חלקי המוח, תמיד יש לנו גישה לכל חלקי המוח!?!!. אפשר ליהנות מהסדרה. היא מלאת הומור, יחסית יותר מכבדת את צופיה מרוב הסדרות בז'אנר, והמלל "המדעי" לא מטופש לחלוטין רוב הזמן. באופן כללי מגשם הסדרות החדשות שיצאו השנה, היא הכי מוצלחת. במיוחד בזמן שאוכלים או מקפלים כביסה, וביננו, צריך סדרה כזו. בזמנו היה לי את ה"מנטליסט" שירד ואת קאסל (שעדיין רץ אבל נהיה כל כך לא אמין שאפילו כבר לא יכולה לפרגן).

שורה תחתונה: מפתיע ביחס לז'אנר, שווה הזדמנות לחובבי סדרות משטרה ופשע.

Manhattan– הסדרה שרצתה למלא את החלל אחרי "מד מן" חזרה לאחרונה לעונה שנייה. העונה הראשונה התעסקה בנושא שהוא מאד מעניין ולא מספיק מוכר.  הדרמה מתרחשת בשנות ה-40, בימים בהם פותחה פצצת האטום הראשונה בפרויקט מנהטן ומציגה את חייהם הכפולים של המדענים מפתחי פצצת האטום, שנאלצו לשמור על סודיות מוחלטת בכל הנוגע לעבודתם. הסדרה זכתה לשבחי המבקרים אבל הבעיה העיקרית של הסדרה נותרה בעינה גם בעונה השנייה. הם מתעסקים  בצורה נרחבת בחיי האהבה של הדמויות, שכתובים בצורה חובבנית, לעומת קווי העלילה שקשורים לפצצה הם מרתקים. בגלל שרק בשנים האחרונות בכלל הותר הפרסום על הנושא ובכלליות לא ראינו על המסך סדרות שמתעסקות בנושא הזה. הנקודה החיובית בעונה השנייה היא שהם לא מורחים את התקדמות בניית הפצצה ולא מנסים "למרוח" את הצופה. אגב, הרייטינג שלה צונח משבוע לשבוע, והיא נשארת על המסך בגלל המבקרים.

שורה תחתונה: לחובבי דרמות תקופתיות עם הרבה סבלנות.

Girlfriends' Guide to Divorce– מרטי נוקסון יוצרת הסדרה לא נחה לרגע והעונה השנייה של הסדרה יצאה בין קידומים של הסדרה השנייה שלה (unreal). אחרי שהאוס נגמר  כולנו חיכינו שליסה אדלסטיין תחזור למסך בתפקיד ראשי, נשי חזק. והיא אכן עושה את זה, רק ש…היוצרת ניסתה לעשות "סקס והעיר הגדולה" למתגרשות והתוצאה לא יצאה ממכרת באותה צורה. אין מה לעשות, ריבים על משמורת וסקס עם אנשים חדשים בפרק ב' של החיים זה לא מצטלם סקסי כמו שהם מנסים להציג. בסדרה סופרת מחליטה להציג את הגירושים שלה בצורה חיובית לעולם, ולעזרתה באות שלוש חברותיה הגרושות. מצד אחד, יש הרבה זמן מסך לנשים, חזקות, מיניות, לא מתנצלות אך גם פגיעות. אז אני רוצה לפרגן. מצד שני, הם לא פוסחים על שום קלישאה, וזה לא עוזר שכולם בסדרה הם דוגמנים ודוגמניות. בוא נקווה שסופה של הסדרה לא יהיה כמו "ליפסטיק ג'ונגל", מישהו זוכר את זה?

שורה תחתונה: אפשר לוותר, אבל זה מתאים בול למשבצת יפים, יפות.

Peaky Blinders– סטיבן נייט, יוצר הסדרה, הוא תסריטאי בריטי שעשה מעבר חד מסרטים ("לוק" ו"סימנים של כבוד" המצוין) לסדרות. התוצאה היא סדרה שמרגישה כמו סרט קולנוע ארוך, גם הליהוק של שחקני קולנוע (קיליאן מרפי וטום הארדי שניהם מ "עלייתו של האביר האפל",  סם ניל הותיק ועוד) עוזרים לאווירת החיים בסרט. הסדרה השנה חזרה לעונה שנייה (וכבר חודשה לשלישית), והיא לא פחות אלימה מקודמתה. למי שלא מכיר  הסדרה שתורגמה בעברית ל"'כנופיית בירמינגהאם" מתרחשת בברמינגהאם, אנגליה ב- 1919, ומתרכזת במשפחה של גנגסטרים ,כשבראשם טומי המנסה להתקדם בעולם ומולו מפקח קמבל המנסה לתפוס אותו בכל מחיר. העונה השנייה ממשיכה לשלב פסקול מופלא ואיכותי שאינו קשור לתקופה ויוצר אווירה מצוינת אך היא שבירה מוחלטת של החוקים. מלבד הצורך העז של הכותבים להמשיך לייצר לטומי סיפורי אהבה מיותרים, ולראות סצינה אחרי סצינה את אחיו של שלבי שותה, עושה שטויות וחוזר חלילה, העונה היא מהנה וקלילה.

שורה תחתונה: אלים, כיפי וקאסט משובח היטב אבל יש סדרות בריטיות שהייתי רואה קודם.

להמשיך לקרוא ←

סדרות נוספות ששווה להזכיר בקצרה:

Banshee- אקשן. חייבת להזכיר במילה את העונה השלישית של באנשי אחת הסדרות האהובות עליי. סדרה אלימה, קולנועית, שלא מחפשת לדבר על רגשות ולתת לך עלילה מורכבת אלא לייצר אקשן עשוי היטב שלא רואים בטלוויזיה. מה צריך יותר? צריך גם לציין שהם בוחרים את הניצבים הכי פריקים ומיוחדים שנראו על המסך, הם פשוט יודעים לייצר אווירה.

שורה תחתונה: מאז צ'אק נוריס לא היה יותר גבר, גבר על המסך!

Kingdom 2014- דרמת איגרוף. בעונתה השנייה סדרת האגרוף הכי פחות אלימה אך עמוסת הדרמות האישיות שבה לחיינו ובעיקר שובת לב בזכות משחקו המצוין של ג'ונתן טאקר ("ורוניקה מחליטה למות") וקלי ס'נציז ("אבודים").

שורה תחתונה:  אין הרבה סדרות איגרוף, שזה כבר טעם אחר, בים של סדרות דומות.

Fargo-  דרמה. העונה השנייה מומלצת מהסיבות הבאות, בעוד היוצר הקדיש בעונה הראשונה זמן רב ליצירת העולם והחוקים של העיר ותושביה, העונה השנייה מלאת אקשן, קצב מהיר והבחירה בקומיקאים (ניק אופרמן ("מחלקת גנים ונוף"), כריסטין מיליוטי ("איך פגשתי את אימא", וטד דנסון הוותיק) לתפקידים דרמטיים משתלמת ביותר. ראו השתפכות נרחבת בפוסט נפרד.

שורה תחתונה: אם אתה רוצים להיות מעודכנים בתרבות הפופ זה חובה.

iZombie– קומדיית זומבים/פשע. רוב תומאס היוצר של ורוניקה מארס בכלל התחיל ככותב ספרי נוער ואכן מה שהוא מתמחה בו זה צרותיה של מתבגרות, אפילו כשהן בנות 30 והן נהפכו לזומבי. בעונתה השנייה של הסדרה הכותבים עלו על איזון טוב בין "פרשת המוות השבועית" לבין קו העלילה הכללית ואת כל אלה הם מתבלים בהרבה הומור עצמי, ורפרנסים לסדרות על טבעי אחרות.

שורה תחתונה: ג'ילטי פלז'ר קליל ומוצלח לחובבי "ורוניקה מארס" ו"באפי".

Hemlock Grove- פנטזיה  אימה גותית. סדרת הערפדים והזאבים הגותית של Netflix סיימה את עונתה השלישית והאחרונה השנה. למרות עונה יחסית חלשה, אני עדיין שומרת לה חסד על שתי עונות ראשונות נפלאות מלאות דם, אלימות, פילוסופיה, צילום שכולו מבע קולנועי משובח, והבנה שאפשר לעשות סדרת על טבעי חכמה שלא לוקחת את עצמה ברצינות אפילו שהיא דרמה.

שורה תחתונה: שווה צפייה לחובבי הז'אנר בלבד.

The Fall-  מותחן. אחרי שג'ימי דורנן הראה לנו שהוא שחקן מצוין בעונה הראשונה של הסדרה הבריטית המדוברת ואז הראה לנו שהוא שחקן נוראי בסרט "50 גוונים של אפור" הוא היה חייב להציל את המוניטין שלו ולחזור לעונה שנייה מצוינת ומותחת ולמרות הסוף המאכזב, ג'יליאן אנדרסון, עדיין משחקת שם את אחת הדמויות הנשיות המורכבות והמעניינות ביותר שבאופן אירוני הצופה שונא ונמשך אליה בו זמנית.

שורה תחתונה: המתח בסדרה הזו שווה כל רגע.

Rectify- דרמה. "התיקון" סיימה את עונתה השלישית ואני עדיין לא לגמרי מבינה את הסדרה הזו. יש פרקים שאני שבויה לגמרי במסע של דניאל להתאקלמות בחברה ויש פרקים שכל הדיבורים על האלוהים והמשמעות בחיים רק מדכאים וגורמים לי לרצות להעביר את הפרק. מה שבטוח, צוות השחקנים המהפנט של הסדרה הוא הסיבה העיקרית לשוב אליה.

שורה תחתונה: לאנשים שאוהבים לבלבל את המוח ולשמוע אנשים אחרים עושים את אותו הדבר.

Outlander-  פנטזיה תקופתית. מה שהתחיל כסיפור רומנטי למשרתות עם נופים מהממים וירוקים וגיבורה פמיניסטית, יחסית לתקופתה, מקבל תפנית אפלה, ולעתים קשה לצפייה בעונה השנייה. הוזהרתם.  מה שכן, הומור בריא, שחקנים מושכים, נופים כובשים, ועלילה עם הרבה אקשן שומרים על העניין משבוע לשבוע.

שורה תחתונה: להזיל ריר זה תמיד סיבה טוב.

Orange Is the New Black- דרמת בית כלא. למרות שחקניות חיזוק לוהטות (למשל, הדוגמנית לילי רוז) העונה השלישית ללהיט הכלא המדובר היא פחות חזקה. אומנם, הם הורידו את כמות הפלאשבקים המיותרים ויותר התרכזו בדמויות הפחות לעוסות, ועל כך כל הכבוד להם, אבל קו העלילה הכללי של העונה היה פחות חזק והדילמות מתחילות לחזור על עצמם.

שורה תחתונה: כולם מדברים על זה, מה לא תראו?

Game of Thrones- פנטזיה. יש סיבה להמשיך לצפות בזה מלבד העובדה שאנחנו יצורים חברתיים שנמצאים בפייסבוק, בפורומים, בבלוגים ולא רוצים להיות מחוץ לשיחה החברתית? כשדיברו על הפרק החדש ב"משחקי הכס" בעונה האחרונה הייתי מעודכנת אבל האם הייתה שמחה ועונג כל פעם שיצא פרק? לא יותר מדי. טוב שעוד יש פרקים של "האישה הטובה" הם כבר לא בשיאם אבל לפחות אני לא משחקת בפלאפון שלי בזמן הציפייה.

שורה תחתונה: לא תהיו חלק מהשיחה בהפסקת קפה?

The Big Bang Theory- סיטקום. אני גיקית. אני קהל היעד של הסדרה הזו ואני אומרת בפה מלא ובלי חרטות היה צריך להוריד אותה מהאוויר לפני 3 עונות כשהיא עוד הייתה מצחיקה והיה לה עוד אמירה כלשהי, קטנה ככל שתהיה על העולם. עכשיו זה פשוט גסיסה איטית של הדמויות האהובות.

שורה תחתונה: אפשר לוותר.

The Walking Dead- דרמת זומבים. אחרי עונה שעברה חלשה שנראתה כאילו נלקחה מסרט אימה זול, הכותבים עשו סדר ונזכרו במקורות ומה היה מעניין בסדרה מההתחלה. האנשים הם הסכנה האמתית ולא הזומבים אבל הם תמיד הצטיינו בקווי עלילה שהם בין המתח- הפסיכולוגיה והאלימות המאופקת. הם מיישמים את הלקח הזה בצורה חזקה ומעניינית בעונה החדשה והולכים לכיוון חדש.

שורה תחתונה: עונה טובה, אבל המותג נחלש.

Public Morals- דרמת פשע. אדוארד ברנס, במאי ותסריטאי שפרץ בשנות התשעים עם סרטי אינדי ("האחים מק'מלן", "האחת והיחידה"), אחר כך נהיה שחקן כדי לממן את הסרטים שלו ("להציל את טוראי ריאן) ובשנים האחרונות לא הצליח להשיג מימון לסרטים שלו עד ש-TNT אמרו לו בוא תעשה תבוא לטלווויזיה. אז, הוא לקח מספר תסריטים שכולם התעסקו בתקופה שהוא עשה עליה תחקיר מעמיק ולא הצליח להרים לאוויר וכתב ביים, מפיק ומשחק בעשרה פרקים שהם סוג של סרט אחד ארוך. התוצאה, סדרת שוטרים מושחתים בשנות השבעים עם מלא הומור, קצב מהיר, והכי חשוב ברנס יודע לביים שחקנים. קליל, צפוי אבל מהנה ועשוי היטב.

שורה תחתונה: אם אתם מתגעגעים ל "חיים על מאדים" זה באותו רוח של הסבנטיז.

להמשיך לקרוא ←