Vinyl

כש-HBO מוציאים סדרה חדשה כשחתומים עליה שמות ענק כמו מרטין סקורסזה ("הזאב מוול סטריט") בתור הבמאי, מיק ג'אגר, כתסריטאי בחיזוק התסריטאים טרנס ווינטר ("הסופרנוס", "אימפריית הפשע") וריץ' כהן, בובי קאנוואל ("אימפריית הפשע") כשחקן ראשי, ורק כדי לקנח מביאים בתפקידים משניים שמות כמו: ריי רומנו, אוליביה ווילד, ג'ונו טמפל ועוד, אתם יודעים לפני שראיתם פריים אחד שמכינים אותכם לסדרה קשה וצריך להוציא את התותחים הגדולים.

הדרמה המתרחשת בניו יורק של שנות ה-70 מתמקדת בתעשיית המוזיקה הכוללים כמובן סקס, סמים, אלימות, הרבה מוזיקה ופוליטיקה פנימית. הפרק הראשון, הכפול, מספר את סיפורו של ריצ'י פינסטרה (קאנוואל) שהקים חברת מוזיקה מצליחה בשנות השישים, ומספר על דרכו ממפיק מושתן אל ההצלחה והעושר. כמובן שיש לו פה מלוכלך והוא לא פוחד לחלוק בוויס אובר הערות גזעניות עם הצופים. לצידו חבורה של אנשי עסקים מפוקפקים: שותפו, זאק יאנקוביץ' (רומנו), הדואג לענייני הכספים, סקיפ פונטיין שדאג שתקליטים שלא נקנו "ייעלמו" ועוד אנשים טובים כאלה. אנחנו עוקבים אחרי ריצ'י והעובדים שלו בעודם מנסים לחתום אחרי האמנים הכי חמים באותו תקופה כמו לד זפלין, דוני אוסמונד, ומוצאים את הלהקה הבאה הגדולה שדומה באופן חשוד ל"רולינג סטונז". גם הבן של מיק, לא בטעות משחק בסדרה את הזמר החדש הלוהט שריצ'י מחתים. נשמע מוכר?

המבקרים עפים על הסדרה וחושבים שהיא תהיה הסדרה החמה הבאה בטלוויזיה. אני רוצה לשאול אותכם שאלה, אחרי אין ספור סדרות בשנים האחרונות ש"מגלות" לנו את הסיפור האמתי מאחורי תעשיית המוזיקה/ סרטים/ סמים/ פשע מאורגן וכדומה, לא מרגיש לכם שכולם רצים על אותו סיפור מסגרת? אתם הולכים לפגוש איש משפחה, שלאט לאט כבר יהפוך לגבר בוגדני, מכור לסמים ואלכוהול, מכור לכוח, לכסף, לעבודה, רק לא לאישה ולילדים. אנחנו נכיר גבר שיתחיל בתור איש מוסרי, מינוס פלוס ובסוף הסדרה, יבגוד בכל החברים שלו, ימכור את כל הנכסים שלו, יפסיד את הכול, רק בשביל להבין מוסר השכל אמריקאי. אנחנו נפגוש סדרה שתדבר על מוזיקה, בצורה בוטה, שתזכיר לכם כל הזמן שזה אמור להיות סדרה על מוזיקה, כשזה הכול חוץ מזה.

עכשיו למה אני כל כך צינית, קשה לרגש אותנו הצופים האדישים בסיפור, חצי אוטוביוגרפי, אחרי שראינו, וקראנו הכול בעידן הנוכחי. אנחנו רוצים הכול מוגזם ומוקצן ואנחנו הולכים לקבל בסדרה הזו בדיוק את זה. רגשות מוקצנים, הרבה סקס, סמים, אלימות מילולית. לא נראה פה גילוי אהבה בין חברים או בין בעל ואישה כפי שאנחנו רגילים, הכול יהיה בהילוך אחד קדימה, כאילו נכנסו לסרט מהאמצע שלו או לסדרה כבר בפרק שבע. רק שאנחנו בפרק הראשון הכפול, החגיגי, אני עוד לא התאהבתי בשום דמות, וכדי להיות מכורה לסדרה, אני קודם צריכה להתחבר למרכיב מסוים בה. אז כנראה שפה אתם צריכים להתחבר, לתקופה, לשפה, לקצב המהיר, ואם זה מה שאתם מחפשים, לדעתי מאד תהנו.

אל תבינו אותי לא נכון, הדרמה, בת עשרה הפרקים, נראית כמו סדרה מושקעת, עמוסה בשחקנים טובים. לחובבי מוזיקה, היא בכל זאת, חוויה נוסטלגית, מלאת אזכורים, ללהקות, לשינוים הסטורים בעולם המוזיקה ובהיסטוריה. כל מי ששמע דיסק, או תקליט שוב ושוב וניסה לפצח מה סוד הקסם של אותו יצירה יוכל להתחבר אל חלקים מסוימים בסדרה. כמו כן, הצפייה בפרק הראשון הייתה קולחת, אם כי לא מאתגרת. זו סדרה שלא מחדשת שום דבר או מנסה להמציא את הגלגל. היא משחזרת תקופה ומנסה להחזיר אותה לשנות ה-70 עמוסות הסמים, אל הדילמות שהיו באותה תקופה, אל יחסי הכוחות בין לבנים לשחורים, בין רוק-לפאנק-לדיסקו, בין גברים לנשים ועוד. כל עוד אתם באים להתבדר בראש שקט, אתם מוזמנים, אם אתם באים להתפעל מההפקה החדשה של סקורסזה או אם אתם חובבים של בובי קאנוואל שהצליח להציל את העונה האחרונות של "האחות ג'קי", אל תצפו שהם יעיפו לכם הכובע.

שורה תחתונה: מיק ג'אגר מוציא ביוגרפיה מצולמת פיקטיבית "וויניק וויניק" על שנות השבעים בניו יורק עם האיכות של "כנופיות ניו יורק".

להמשיך לקרוא ←

סדרות נוספות ששווה להזכיר בקצרה:

Quantico– סדרת אקשן חדשה מהיוצר של "סמאש" עושה אהבים בין הומלנד לכל הסדרות של שונדרה ריימס והתוצאה מהנה, קלילה ועמוסת דרמות וטוויסטים. הסדרה מתחילה כשפיגוע ענקי בסגנון אסון מגדלי התאומים מתבצע והחשודה העיקרית היא סוכנת FBI טרייה. הסדרה נעה בין העבר שבו אנו רואים כיצד הוכשרה בקונטיקוו, בית הספר לסוכנים של ה-FBI ובין ההווה שהיא נרדפת ע"י חבריה, מוריה לשעבר וכוחות המשטרה. כל השחקנים יפים, חטובים, מסתירים סודות ומחליפים צדדים כל פרק שני. רצוי לציין לטובה כשהכוכבת של הסדרה היא מלכת יופי הודית ושחקנית מפורסמת מאד (Priyanka Chopra). אם אתם מוכנים לוותר מראש על אמינות ולזרום עם העלילה, צפוי לכם זמן טוב (אם ראיתם את כל העונות של הומלנד, פאודה וכפולים וחסר לכם עוד מאותו סגנון זה ישרת את המטרה).

שורה תחתונה: אקשן קליל שלא דורש מחשבה.

Limitless– הסדרה היא היא עיבוד לסרט משנת 2011 בכיכובו של ברדלי קופר שגם מבליח להופעת אורח, שאם ממצמצים, מפספסים. בסדרה, בריאן פינץ', בחור כלומניק, מתחיל לעבוד אצל ה-FBI, כשהוא מקבל מהם כדור שגורם לו לקבל גישה לכל החלקים במוח, מה שהופך אותו לגאון על, למחשב, לכלי נשק שמסוגל לפתור מקרים שאחרים לא יכולים. הוא מצוות לסוכנת (דברה "מדקסטר" שעושה את אותו תפקיד בלי בושה ומי ששיחק את בן זוגה בסדרה משחק גם פה, חצופים! חשבו ששכחנו?). מה שה-FBI לא יודעים שהחסינות שיש לו לכדור, היא בגלל זריקות שהוא מקבל מסנטור מושחת, והוא סוכן כפול.

קרייג סוויני, יוצר הסדרה, למד כל מה שהוא יכול בחדר הכותבים של "אלמנטרי" ואז החליט שהוא לא רוצה לכתוב עוד סדרת Procedural. התוצאה היא עוד סדרת FBI עם פרשיית השבוע אך הוא החליט לפלפל ולשחק איתה כך שלא ישתעמם עם הנוסחה המוכרת לצופים ולו ככותב. ברגע שמשתחררים מ- רגע זה לא העלילה של "צ'אק" (2007)? , ו-מה זאת אומרת גישה לכל חלקי המוח, תמיד יש לנו גישה לכל חלקי המוח!?!!. אפשר ליהנות מהסדרה. היא מלאת הומור, יחסית יותר מכבדת את צופיה מרוב הסדרות בז'אנר, והמלל "המדעי" לא מטופש לחלוטין רוב הזמן. באופן כללי מגשם הסדרות החדשות שיצאו השנה, היא הכי מוצלחת. במיוחד בזמן שאוכלים או מקפלים כביסה, וביננו, צריך סדרה כזו. בזמנו היה לי את ה"מנטליסט" שירד ואת קאסל (שעדיין רץ אבל נהיה כל כך לא אמין שאפילו כבר לא יכולה לפרגן).

שורה תחתונה: מפתיע ביחס לז'אנר, שווה הזדמנות לחובבי סדרות משטרה ופשע.

Manhattan– הסדרה שרצתה למלא את החלל אחרי "מד מן" חזרה לאחרונה לעונה שנייה. העונה הראשונה התעסקה בנושא שהוא מאד מעניין ולא מספיק מוכר.  הדרמה מתרחשת בשנות ה-40, בימים בהם פותחה פצצת האטום הראשונה בפרויקט מנהטן ומציגה את חייהם הכפולים של המדענים מפתחי פצצת האטום, שנאלצו לשמור על סודיות מוחלטת בכל הנוגע לעבודתם. הסדרה זכתה לשבחי המבקרים אבל הבעיה העיקרית של הסדרה נותרה בעינה גם בעונה השנייה. הם מתעסקים  בצורה נרחבת בחיי האהבה של הדמויות, שכתובים בצורה חובבנית, לעומת קווי העלילה שקשורים לפצצה הם מרתקים. בגלל שרק בשנים האחרונות בכלל הותר הפרסום על הנושא ובכלליות לא ראינו על המסך סדרות שמתעסקות בנושא הזה. הנקודה החיובית בעונה השנייה היא שהם לא מורחים את התקדמות בניית הפצצה ולא מנסים "למרוח" את הצופה. אגב, הרייטינג שלה צונח משבוע לשבוע, והיא נשארת על המסך בגלל המבקרים.

שורה תחתונה: לחובבי דרמות תקופתיות עם הרבה סבלנות.

Girlfriends' Guide to Divorce– מרטי נוקסון יוצרת הסדרה לא נחה לרגע והעונה השנייה של הסדרה יצאה בין קידומים של הסדרה השנייה שלה (unreal). אחרי שהאוס נגמר  כולנו חיכינו שליסה אדלסטיין תחזור למסך בתפקיד ראשי, נשי חזק. והיא אכן עושה את זה, רק ש…היוצרת ניסתה לעשות "סקס והעיר הגדולה" למתגרשות והתוצאה לא יצאה ממכרת באותה צורה. אין מה לעשות, ריבים על משמורת וסקס עם אנשים חדשים בפרק ב' של החיים זה לא מצטלם סקסי כמו שהם מנסים להציג. בסדרה סופרת מחליטה להציג את הגירושים שלה בצורה חיובית לעולם, ולעזרתה באות שלוש חברותיה הגרושות. מצד אחד, יש הרבה זמן מסך לנשים, חזקות, מיניות, לא מתנצלות אך גם פגיעות. אז אני רוצה לפרגן. מצד שני, הם לא פוסחים על שום קלישאה, וזה לא עוזר שכולם בסדרה הם דוגמנים ודוגמניות. בוא נקווה שסופה של הסדרה לא יהיה כמו "ליפסטיק ג'ונגל", מישהו זוכר את זה?

שורה תחתונה: אפשר לוותר, אבל זה מתאים בול למשבצת יפים, יפות.

Peaky Blinders– סטיבן נייט, יוצר הסדרה, הוא תסריטאי בריטי שעשה מעבר חד מסרטים ("לוק" ו"סימנים של כבוד" המצוין) לסדרות. התוצאה היא סדרה שמרגישה כמו סרט קולנוע ארוך, גם הליהוק של שחקני קולנוע (קיליאן מרפי וטום הארדי שניהם מ "עלייתו של האביר האפל",  סם ניל הותיק ועוד) עוזרים לאווירת החיים בסרט. הסדרה השנה חזרה לעונה שנייה (וכבר חודשה לשלישית), והיא לא פחות אלימה מקודמתה. למי שלא מכיר  הסדרה שתורגמה בעברית ל"'כנופיית בירמינגהאם" מתרחשת בברמינגהאם, אנגליה ב- 1919, ומתרכזת במשפחה של גנגסטרים ,כשבראשם טומי המנסה להתקדם בעולם ומולו מפקח קמבל המנסה לתפוס אותו בכל מחיר. העונה השנייה ממשיכה לשלב פסקול מופלא ואיכותי שאינו קשור לתקופה ויוצר אווירה מצוינת אך היא שבירה מוחלטת של החוקים. מלבד הצורך העז של הכותבים להמשיך לייצר לטומי סיפורי אהבה מיותרים, ולראות סצינה אחרי סצינה את אחיו של שלבי שותה, עושה שטויות וחוזר חלילה, העונה היא מהנה וקלילה.

שורה תחתונה: אלים, כיפי וקאסט משובח היטב אבל יש סדרות בריטיות שהייתי רואה קודם.

להמשיך לקרוא ←