זמן קריאה משוער: 6 דקות
סדרות חדשות:
Game of Silence- סדרת משפט חדשה המבוססת על סדרת טורקית, שגם היא מבוססת על סיפור מהחיים.
בסדרה ארבעה חברי ילדות צעירים ובחורה אחת נקלעים לתאונת דרכים קטלנית המכניסה את הגברים לתשע חודשים לעבריינים צעירים. בכלא הם מסתבכים בפרשיה שעשרים שנה אחרי מאחדת אותם שוב. ג'קסון, עשרים שנה אחרי עבר לעיר חדשה לשכוח את עברו והוא עו"ד מצליח עד ששני חבריו, גיל וטוני, מבקשים את עזרתו להוציא את בוטס, חברם הנוסף מהכלא.
הסדרה היא מבית היוצר של דיווד האדג'ינס ("אורות ליל שישי") ומזכירה באופיה את הסרט הנפלא "סליפרס" בכיכובו של בראד פיט עם עלילה מאד דומה. הסדרה שומרת על מינון נכון בין דרמת בית משפט, אקשן, פלאשבקים, מתח וקצת קיטש ומזכירה יותר סרט מאשר סדרה נוכחית. אולי בגלל מאפיינים נוסטלגיים אלה הסדרה עשתה לי חשק לצפות בה עוד. כמו כן, כמעט כל השחקנים לא מאד מוכרים, מה שאומר שלא נמאס לך כצופה מהשטיקים שלהם. וכמובן כמו כל סדרה של NBC מובטח לכם הצופים צפייה קלילה בסופו של דבר.
שורה תחתונה: הייתי נותנת לזה צ'אנס לחובבי דרמות בית משפט עם הרבה טוויסטים.
The Detour- הקומיקאי ג'יסון ג'ונס שעבד עם סמנתה בי ב-The Daily Show יצר יחד איתה "קומדיה" חדשה בכיכובו.
בסדרה הוא משחק אבא מודרני הלוקח את אשתו, נטלי זי ("צדק פרטי", ושני ילדיו הצעירים לחופשה, כשהם נוהגים ברחבי ארה"ב במכונית ונקלעים לצרות ופוגשים את האנשים בדרך. אני שמה את קומדיה במרכאות, כי לא ממש צחקתי במהלך הצפייה בפרק הראשון, אלא יותר הייתי בטווח רגשות של נבוכה, מבולבלת ומסוקרנת לדעת לאן הסדרה תלך. שוב אנחנו מגיעים לשלב הכבר לא ממש חדש בו קומדיות הן לא ממש קומדיות אלא קומדיות, דרמות, טרגדיות והכול בין לבין. לואי סי. קי אולי הוא הדוגמא הטובה ביותר לסדרות מסוג זה אבל מאז רבים אחריו מנסים לחקות הומור שכזה, הומור שמנסה לתת ערך מוסף על החיים המוזרים האלה שלנו ולא רק להעיף בדיחה למסך.
כל בכל סדרה מסוג זה יש מספר קלישאות שאי אפשר להתחמק מהם. האמינות של האירועים לא גבוהה, לא ברור לך מה מחזיק את הבעל והאישה, נייט ורובין יחד, האמריקאים שנתקלים בהם בדרך הם תמיד היליבילז, וכמובן איך אפשר לא יקרה איזה אסון למכונית?
הומור משפחתי הוא הומור לנישה מאד סגורה. כשאתה בצבא, לא מעניין אף אחד חוץ מאד חיילים כמוך דיבורי צבא, כשאתה סטודנט, אף אחד לא רוצה לשמוע את בלולי המוח שלך על מרצים מלבד מי שתקוע איתך בכיתה והבנתם את הפואנטה. ההומור הזה פונה להורים בקבוצת גיל מאד מסוימת ואותם זה כנראה מאד יצחיק.
שורה תחתונה: הומור להורים.
Comments
Powered by Facebook Comments