זמן קריאה משוער: 10 דקות

שלום,

לפני שאגיד כמה מילים על פרק סיום העונה השנייה של "פארגו", כמה עובדות על היוצר שלה, נוח האלוי.

1. לפני שהוא כתב תסריטאים הוא היה סופר ופרסם, 4 ספרים.
2. האחים כהן, לא ראו/ רואים את הסדרה. אחרי שראו את הפרק הראשון והבינו שהוא "לא דופק" את המותג, הם הסירו את ידיהם מהמוצר לחלוטין. הם לא מנהלים שיחות על עתיד הדמויות או מנהלים שום קשר עם כותבים.
3. לפני פארגו הוא כתב  לסדרות: "בונז", "הבלתי רגילים" שגילתה לעולם את ג'רמי ריינר ואז ירדה אחרי עונה.

אז למה אני מספרת לכם את זה? האולי הוא לא מעריץ מספר אחת של האחים כהן, והוא גם אומר את זה בכל ראיון. הוא, והכותבים שלו, מנסים לעשות את הטייק שלהם לרעיון של "פארגו" הסרט. וכך אני התייחסתי לסדרה.

אני אישית מעולם לא הייתי מעריצה שרופה של האחים כהן, למרות שראיתי את רוב הסרטים שלהם. כשראיתי את העונה האחרונה, לא זיהיתי כל רפרנס, שיר וציטוט. מה שאני מנסה להגיד, שהעונה הייתה מופתית, קולנועית ומותחת גם אם לא ראית סרט אחד של האחים כהן, גם אם לא זכרת שום קו עלילה, פסקול, ציטוט וכדומה. מעבר לזאת, בגלל שהאולי היה סופר הוא יודע לכתוב מותחן פשע בצורה אטית אך מתוחכמת. (אגב, ג'ונתן טרופר, אחד היוצרים של "באנשי" הוא גם סופר, והשיטה כמעט זהה…). *מעכשיו ספוילרים*

זוכרים את הפואמה של רוברט פרוסט, הדרך שלא נלקחה? מלמדים אותה בכל כיתת ספרות. בעונה הזו קיבלנו מערבון מודרני שהוא קצת כמו הפואמה הזו.  אנחנו נתקלים באוסף דמויות, לכאורה פשוטות, שנמצאות בצומת דרכים. הן צריכות לבחור, למות או להלחם. טוב, או רע. בגידה או נאמנות. למרות שאנחנו יודעים מתחילת העונה, שכמעט כולם, או כולם ימותו, אנחנו עדיין רוצים לדעת כל העונה-למה וכמה. מייק תופס פורץ בבית של משפחת מאהבתו ופורש לפניו את משנתו בחיים. היום אני המלך, ואני יכול להיות אכזר או נדיב. כמובן שמייק בוחר להיות אכזר ולהרוג את הפורץ. בחירות, בחירות, בחירות. והבחירות לרוב מסתיימות בדם.

הדמויות שלנו כל העונה היו בצומת דרכים ואחרי שהם בחרו בחירות מדממות ואלימות הם מגלים שהתוצאות הם לא מה שציפו להם. אדי נפרד מפגי שמסרבת להשלים עם גורלה ומודה שאינו רוצה לחזור לחייהם הקודמים, בעודו מדמם למוות. היא נלקחת כבולה בדרכה לתחנת המשטרה ומספרת לשריף שהיא רק רצתה לחיות חיים אחרים. לא להיות אימא, ורעייה כמו שמצפים ולהיכשל בכל שלב בדרך, כי הרי לא באמת אפשר לעמוד בציפיות של החברה. והוא קוטע אותה כמו שגברים באותה תקופה חשבו ואומר: אנשים מתו. גם השריף, לו, אכול סרטים מהשירות הצבאי שלו בויטנאם, ובדרכו לעשות את הדבר הנכון, כמעט נהרג. מייק מגיע לבוס הגדול אחרי שביל גופות ושאחרי שחוסלו כל המתחרים ומגלה שאת כל זה עשה בשביל לשבת במשרד בגודל אפון, בשביל עבודת משרד משעממת עם דד ליינים ועסקאות בזמן גולף. כמו שמהפכת התעשייה שינתה את חייהם של החקלאים כך החיים המודרניים הרגו סופית את התקופות היפות שבהם משפחות של גנגסטרים שלטו בעולם.

הפרק מתחיל בחלום של בסטי, על העתיד. רמז, לעונה השלישית, שכבר חודשה, שתחזור להווה. מה בדיוק יהיה בה לא ברור כי היוצר אוהב להרוג ככה 99 אחוז מהקאסט. סה"כ פרק רגוע ומהורהר, במיוחד אחרי הפרק הקודם רווי האקשן. פרק סגירת קצוות, הסברת מניעים והכנה לעונה הבאה. תמיד פרקי סיום כאלה גורמים לי טיפה להתכווץ. אני יודעת שצריך איזה הקלה, ואי אפשר לסיים בבום. בטח שלא בעונות כאלה שהם מין סיפור בפני עצמו. אבל, תנו קרדיט לצופים.

אחרי עונה פנטסטית יש לי 3 הערות.  האולי, למה אתה לא אוהב לכתוב נשים? או שהן זונות בוגדניות, או משוגעות, או קדושות גוססות מסרטן, או ראש מאפייה. גם בעונה הראשונה לא היה בדיוק דמויות נשיות להביט אליהן, כולל מולי. שנית, אני יודעת שלהרוג את סימון ביער היה, רפרנס לסרט של האחים כהן, אבל זה היה אחת הסצנות החלשות בעונה ערוכה היטב, וחבל. בכלל הדמות שלה הייתה יותר מניעת עלילה מאשר מעניינת. והערה אחרונה, משפחת גרהרדט מתה בגלל הבגידה של האנזי, המשרת הלא נאמן. וזה משרת טוב את התמה של בחירות. אבל מדוע היה צריך להפוך את כל המשטרה לחבורה של מטומטמים בנוסח "האקדח מת צחוק"? ולמה רק לו הוא היחיד שמבין שהם מסוכנים אחרי שובל של גופות? קצת מוגזם.

אז מה אתה חשבתם על העונה?

Comments

Powered by Facebook Comments