the affair למה סיום עונה כל כך מטופש?

לפני שאני חושבת על כל הזמן שהשקעתי בלצפות בך- כמה דברים טובים על העונה. ככה חינכו אותי. שנותנים ביקורת, קודם כל תני איזה מילה חיובית.

העונה השנייה התחילה בתחושה אופטימית. נראה שהכותבים למדו לקח מהעונה הראשונה והפנימו לקחים. במקום לראות אין סוף צעקות ושיחות לא נעימות עברנו לראות קצת התפתחות עצמית של הדמויות הראשונות. במקום להתמקד רק בשתי הדמויות הראשיות, נכנסו לראש של הבעל והאישה שננטשו מאחורה לאחר שבני זוגם בגדו בה והשאירו אותם להתמודד עם החיים, בגיל לא צעיר, שוב כרווקים. דווקא, שם, מצאתי נקודות מעניינות, הסיפורים האישים, אליהם יכולתי להתחבר. בדידות בתוך זוגיות שנראה שכל ארבעת הדמויות סובלות מהם. החיפוש אחרי סיפוק מהקריירה תוך כדי המירוץ אחרי הזוגיות.

בנוסף, קו העלילה של הרצח, שבעונה הקודמת הייתה תחושה קשה שאין לכותבים מושג מה קורה איתו סוף סוף קיבל תאוצה וכיוון. בעיני הוא מיותר לסיפור לחלוטין אבל לפחות, התעסקו בו בצורה מכובדת. הביאו את שחקן החיזוק המעולה מ"הבית הלבן": ריצ'ארד שיף, לשחק את העו"ד של נואה. עד הפרק האחרון לא ברור לך בצד של מי הוא וזה מצוין. סוף סוף, קיבלנו תשובה למי הרג את סקוט לוקהרט.

עוד נקודה חיובית, העונה הראשונה הייתה רוויה סצינות סקס לשם העירום. הכותבים קצת מיתנו את הסצנות האלו והתמקדו יותר בלבנות את העולם הפנימי של הדמויות. מצוין. אבל, נקודת הבסיס שלהם לקויה ולכן למרות שהרבה יותר נהניתי מהעונה הזו, עדייו היא לוקה בחסר.

בעולם המעוות של "הרומן" כל הנשים בוגדניות או נזירות. או שהן צעקניות או שהן מסתוריות וכלום באמצע. הן לא מסוגלות ללמוד לקחים או להגן על עצמן. יש את אליסון שאף פעם לא יודעים מה עובר לה בראש. למה היא עוזבת את הלימודים? למה היא קונה את הלובסטר רול עם קול עם היא יודעת שהבת שלה היא שלו ושהיא משקרת לו, ומצד שני מרצה לו  שנייה לפני החתונה שלו שעכשיו זה הזמן שלו להזדמנות שנייה לאושר?. בונים אותה כסתירות פנימיות שהם פשוט דמות חצויה מדי. ברור לצופים שרוברט מפתח כלפייה משיכה ורק היא עיוורת לכך ושמה את עצמה בסיטואציות שאם החבר הכי טוב שלי כנראה הייתי נזהרת לא לשים את עצמי. האם היא כזו לוליטה? היא לא מבינה שהיא בחורה, יחסית צעירה, מושכת?

מנגדה יש את הלן, שרק רוצה את נואה, אפילו שהוא בגד בה. שיודעת רק לצעוק על נואה או לשכב עם גברים זרים. או להיות ילדה קטנה מול אימא שלה. אלה הנשים של הסדרה. לא בדיוק הנשים שהייתי רוצה להסתכל עליהן ולהתחבר. עכשיו אני תמיד בעד דמויות מורכבות. אנשים, גם בחיים האמיתיים, הם לא שחור או לבן. לפעמים אומרים דברים אחד, עושים דבר אחר. אבל יש דמויות נשיות בסדרות  אחרות שאני מאד מתחברת אליהן אפילו כשהן עושות מעשים קשים, שאני לא מסכימה איתם. "ברומן" יש תחושה שהנשים רק יודעות לשקר ולכעוס.

קחו גם את הגברים, בעולם של ה"רומן" הגברים יודעים רק להתאכזב ואז לשתות. נואה, כל פעם שהוא מתרגז הולך לשתות. לא לדבר, או לשחות (זוכרים שהוא שחה בעונה הראשונה? זה קצת נעלם לא?). עוד נקודה שעצבנה אותי, ואני אפילו לא הורה בעצמי. וויטני, בתו לא מדברת איתו והוא לא אכול רגשות אשמה מזה? הוא לא מנסה בכל דרך לדבר איתה? הבת הבכורה שלו לא מדברת איתו חודשים ולא מטפלים בזה? הוא רק עסוק במתמחה שהוא רוצה לשכב איתה? בילדה שהוא בכלל לא רצה לגדל, בלחזור להלן.

החבר הכי טוב של נואה מתוודה לפניו שהוא שכב עם הלן, שנואה בעצמו עדיין לא לגמרי התגבר עליה, ושהוא נתן לנואה כסף מספר פעמים "כמתנה", כדי להתגבר על רגשות האשמה. אז  מה נואה עושה? לא מדבר איתו יותר. זה הרי הכתיבה הכי רשלנית בעולם. אליסון משקרת לו, אז הוא אומר לה אני לא הולך לדבר איתך יותר לעולם. אנשים בוגרים, גם שמשקרים להם, לא נעלמים בהכרח. הם כועסים, הם מענישים, אבל לא ישר מחליטים- אני לא מדבר יותר עם בן אדם שהיה חבר שלי 30+ שנים, או עם אם ילדיי. אם עושים סדרה שלמה שמנסה להתעסק במורכבות של בגידה, איך היא משפיעה על המשפחה, על מערכות היחסים, ואיך זה לא קל לנתק קשרים אז כל הפואנטה שלכם היא שלא כל דבר בחיים הוא פשוט. אז איך זה מסתדר אם נואה בסוף העונה?

הפרק הכי טוב בעונה, היה פרק "בטיפול" (זוכרים שאחד מיוצרי הסדרה הוא חגי לוי?) אז הוא פינק אותנו במה שהוא יודע לעשות הכי טוב בעולם והביא בתור הפסיכולוגית את סינתיה ניקסון ("סקס והעיר הגדולה"). בפרק הזה אנחנו סוף סוף מבינים כמה דברים על נואה, אחרי עונה של מעשים סותרים. נשמע מוכר? למה אליסון ונואה חייבים להיות דומים? ועדיין טריק קצת זול. לא הסברתם לי כלום כל העונה. בוא נושיב אותו מול אדם זר ושיסביר מילולית הכול.

אוקי, בוא נגיע לפרק הסיום המקומם. אנחנו מגלים שהתינוקת של אליסון הוא של קול ולא של נואה. נואה אומר לאליסון שהוא לא רוצה לראות אותה לעולם. הלן מנצלת את הרגע ולוקחת אותו לטבילה בים והשתכרות. ביינתים, סקוטי, שחזר מהגמילה בציפייה לקבל חלק מהעסק, מתעמת עם אליסון על התינוקת, ואומר לה שיגלה לקול את האמת. הלן ונואה השתויים למדי עולים על הרכב בדרכם למלון. הלן נוהגת. אליסון דוחפת את סקוטי לכביש. הלן לא רואה שסקוטי נופל לכביש ודורסת אותו.

הטרגדיה. נואה צריך להגן על שתי הנשים שהוא הכי אוהב בעולם. אליסון אומרת לו שנייה לפני המשפט שהוא צריך לבחור בינה לבין הלן, מישהו צריך לשלם על המוות של סקוט ולעמוד למשפט. האם זה יהיה נואה? הלן? או אליסון? לכולם יש חשבונות פתוחים אחד עם השני. נואה מחליט להיות הרואי וגבר גבר אחרי עונה שהוא חרא עם כולם וכולם ומתוודה על הרצח שלא ביצע. סוף פרק.

עכשיו למה זה סוף עונה מרגיז? במיוחד כשאני יודעת שהסדרה חודשה לעונה שלישית. נואה שבינינו היה שתי עונות, גבר חסר ביצים, עובר מאישה לאישה,  לא מודה לאליסון שאינו רוצה עוד ילד, לא מודה להלן שאינו מאושר בנישואים שלו, לא חבר טוב במיוחד, סופר שמלא בעצמו. קיצר, אנוכי. פתאום החליט להקריב את עצמו? ונגיד שנשים את זה בצד, הצורה שבה אליסון, הציפור השבירה דוחפת את סקוטי, גבר חזק  לכביש לא אמינה. או שהלן, אימא לילדים, שכבר קיבלה נקודות על נהיגה תחת השפעה, נוהגת בכביש עם הכי הרבה ערפל שראיתי אי פעם, שתויה, ולא מתנגדת נחרצות לעלות על הרכב? ואם היא ואליסון כל כך אוהבות את נואה למה הן מוכנות להקריב אותו ושילך לכלא?

שורה תחתונה: כשיש לכם את הכוכבת של "לות'ר" ואת הכוכב של "הסמויה" ובסוף כל מה שהם יודעים זה לצעוק אחד על השני, לשכב, או להיעלם, זו כתיבה חסרה.