זמן קריאה משוער: 8 דקות
The People v. O.J. Simpson: American Crime Story- דרמה, ביוגרפיה. במלאות 20 שנה לרצח של ניקול בראון סימפסון ורון גולדמן, כמעט כל הערוצים בארה"ב עושים ספיישלים וסדרות על הסיפור מרתק של או. ג'י סימפסון. אם אתם מכירים את הסיפור אין צורך לחזור על הפרטים ואם לא, ממליצה לכם לצפות בסדרה, בלי ספוילרים. כשיוצרים תוכן כל כך מוכר, לפחות לקהל האמריקאי, חייבים לגייס כל שטיק בכובע, להביא את השחקנים הכי מוכרים ולייצר את הדרמה הכי טובה שיש כדי לרגש. סימפסון, כיום בן 68, הנמצא בכלא, על עבירה אחרת בכלל (כבר הזכרתי שכל הסיפור ההזוי הזה מרגע שגילו את הגופות של ניקול ורון עד כניסתו של סימפסון לכלא, היא מסע ארוך ומלא תהפוכות שלא היה מבייש סדרת פשע איכותית, אה רגע. זה מה שעושים פה.) עוד לא צפה בסדרה, ונתן תגובות מתחמקות לכתבים לגבי הסדרה.
אם כך, במקרה שלנו יוצרי הסדרה, סקוט אלכסנדר ולארי קרצ'בסקי ("אד ווד", "איש על הירח" ו"עיניים גדולות") ומפיקיה ריאן מרפי בראד פלצ'וק ("גלי", "מלכות הצעקה" ו"סיפור אימה אמריקאי") בחרו לפנות לקהל הצעיר, שכנראה לא זוכר את המקרה על פרטי פרטיו, אם בכלל, שלא זוכר את הקונטקסט של המקרה ביחס לאותה תקופה, פוליטית, חברתית וכדומה. ואם יצפו בו גם קהל מבוגר יותר, ייהנו להיזכר במקרה, בכל זאת עברו שנים רבות. התוצאה היא שבביקורות רבות שקראתי, המבקרים התקשו לעכל את הסדרה. אבל למה בעצם?
קודם כל בגלל הליהוק. לסדרה כאמור גייסו את מיטב השחקנים, כי את מי מעניין בדיוק פרשיית רצח שקרתה לפני 20 שנה? אוקי, זה לא בדיוק נכון. רק עכשיו היה הרבה באזז סביב כל מיני סדרות דוקו- דרמה על פרשיות רצח, אבל בואו לא נשכח שגם שם זה קהל של מי שיש לו נטפליקס, שיודע להוריד, או לצפות בצפייה ישירה, או אשכרה מעביר לערוצי הדוקו ביס או בהוט. זה אחוז מאד קטן מאוכלוסיה שלנו ומהווה אחוז מאד קטן מזמן הצפייה הכללי שלנו.
אז, חזרה לנושא, בסדרה משחקים קובה גודה ג'וניור, ג'ון טרבולטה, נייתן ליין, דייויד שוימר, סלמה בלייר, קוני בריטון, שרה פולסון ועוד. בקיצור, לא חסכו פה בשחקנים מהקולנוע והסדרות הכי מצליחות כדי שגם אם הסיפור לא יתפוס אותכם, השמות כן, אבל ממש מוזר לראות אותם בליהוקים. לראות את רוס "מחברים" משחק את רוברט קרדישאן, העו"ד של סימפסון, זה לוקח זמן עד שיוצאים מהמחשבה הזו. אותו דבר לגביי חצי מהשחקנים כאן.
סיבה נוספת, שהמבקרים התקשו לעכל את הסדרה, כיוון שהיא בת 10 פרקים, הם לוקחים את הזמן עם הסיפור והדמויות. אם אתה לא יודע כלום על המקרה, זה ממש אחלה. השחקנים עושים עבודה טובה. הסדרה מצולמת טובה, והעריכה מותחת. בחיי שאם לא הייתי רואה סרט דוקו על הפרשיה לפני חצי שנה כנראה שהסדרה הזו ממש הייתה מדברת אלי. אבל, עכשיו אני רק חושבת, וואו הם מתקדמים בקצב ממש איטי.
אז אני שואלת אותכם, מה בעצם הערך המוסף בעשייה של ריימקים, או ביוגרפיות מתוסרטות? האם הם תמיד יהיו רק עבור הקהל צעיר שלא מכיר את הסיפור, כדי שיכירו את ההיסטוריה ולא יחזרו עליה? האם שתי דורות שונים יכולים להחכים וליהנות מאותו תוכן, כשלאחד הוא מוכר ולשני הוא חדש? ואיך בתוך זה מכניסים זווית חדשה? מסר חדש?
כשאני ניגשת לראות סרט שמבוסס על סיפור אמיתי, אני תמיד חוששת, לקרוא או לקרוא? הרי תמיד אחרי שאסיים לראות את הסרט או הסדרה, יהיו מאמרים על איך שזה בכלל לא האמת, ועל איך שעיוותו את מה שהיה. כל סרט זוכה אוסקר על איזה גאון כזה או אחר, תהיו בטוחים שעבר מניפולציות. לדעתי, כנראה שצריך לגשת כל פעם מחדש לחומר בספקנות רבה, בציניות, ולנסות לקבל את הערך המוסף מהקולנועיות, מהמשחק, מהצילום, מהמבע, מהדיאלוגים, מהשתיקות וכל מה שביניהם.
שורה תחתונה: ביוגרפיה עשויה היטב, מומלץ רק למי שלא מכיר את החומר.
Comments
Powered by Facebook Comments