Atlanta- דונלד גלובר הוא מולטי טאלנט, הוא התחיל בתור כותב ל "רוק 30", אחר כך התפרסם בעיקר בזכות תפקידו כטרוי ברנס ב"Community", החליט בשיא הסדרה שבא לו לפתח את הקריירה שלו כראפר והוציא שלושה דיסקים תחת השם "Childish Gambino". כעת יוצאת סדרה חדשה בערוץ FX שגלובר עובד עליה סמפר שנים שהוא מפיק, כותב ומשחק על סצינת המוזיקה באטלנטה.
סדרת הדרמה מתחילה כשארן מארקס, אבא לילדה קטנה, בלי גרוש על התחת ובלי מקום לישון מגלה שבן דודו הוציא שיר טרנדי שיהפוך אותו בקרוב לדבר החם הבא. הוא הולך אל בן דודו "פייפר בוי" ומנסה לשכנע אותו שהוא יכול להיות המנהל שלו ולהביא אותו לגדולה. אנחנו מצלחים להבין בין השורות שארן עזב/ נזרק מפרינסטון, שבעברו היה דיג'י ושהוא נואש מספיק בשביל לעשות הכול.
גולבר יוצר עולם קודר, ריאליסטי, שלא מפחד להראות לנו את האזורים הפחות יפים של אטלנטה, את הצביעות, את העליבות וגם את הקרבה הגדולה שנצורת כשאין כלום חוץ מזה. בשני הפרקים הראושנים שיצאו, הקצב איטי, לא נותנים לנו משפטי מחץ או קטעי מוזיקה מגניבים. זה לא סדרה מוזיקה נוצצת עם קטעי ריקוד וליהוק יפה בלבד, מצד שני גם נראה שכתיבה של הסדרה נוטה להומור היבש, המאופק מדי פעם.
שורה תחתונה: מוקדם מדי להחליט האם סדרת הדרמה זו מבשרת עידן חדש אבל הדרך המוקפדת שהיא עשויה גורמת לי לחשוב שעוד כמה פרקים נתאהב בכל הדמויות.
Better Things- ואם עסקנו ביוצרים סמי ביוגרפים, הקומיקאית פמלה אדלון עשתה שתי החלטות חשובות בחיים שלה, "קליפורניקיישן" ולהכיר את לואי. סי קי. הם נפגשנו לראשונה בסיטקום הכושל של לואי "Lucky Louie" לאחר מכן היא שיחקה בסדרה שלו את חברתו/ ידידתו הבלתי מושגת. כעת לאחר שלואי החליט שהוא לא עושה עוד עונה לסדרה האלמותית שלו, הוא החליט לפרגן לאדלון והפיק, וכתב איתה סדרה המבוססת על חייה.
בסדרה אדלון מגלמת את עצמה, אימא חד הורית לשלוש ילדות, שבמקביל מתמודדת עם חיי האהבה הלא מתפקדים שלה והניסיון למצוא עבודה בהווליוד. כלומר לואי הגרסה הנשית. התחושה היא שקפצנו לעונה הרביעית של לואי, לשלב שכבר הוא בנה את העולם שלו המאד ייחודי שלו, ורק שתל אותה, עם המוזרויות שלה.
שורה תחתונה: הפרק הראשון לא היה מאד שונה מנגיד הפרק הראשון של "Master of None". קיבלנו סוג של -אני מאמין- מה תוכלו לצפות בפרקים הבאים, איך ההומור שלי יראה- והתשובה היא מישמש שברור שיהיה מצחיק ומביך אבל לא ברור האם יהיה מחדש.
Queen Sugar- אופרה ווינפרי מפיקה סדרה דרמה אפית, רווית דמוית אפרו-אמריקניות שמדברת על הרבה נושאים חשובים. אך האם זה טוב? הסדרה מבוססת על רב מכר של "Natalie Baszile", וכל פרק מבוים על ידי אישה אחרת.
מוות במשפחת בורדליון מביאה שלושה אחים ואחיות לא ממש קרובים חזרה לחוות הורים בלואיזיאנה. שרלי מתמחה בניהול משברים ונשואה לשחקן פוטבול והם חיים באושר ועושר רב עד שבעלה מעורב בפרשיית מין ובנה הגדול משחק עם בובות מה שלא ממש מסתדר לאביו. . נובה היא עיתונאית, רוחנית, שמנהלת רומן עם בחור לבן. ראלף הוא אבא עם בן צעיר ועבר פלילי שגונב מדי פעם. כל השלושה מגיעים לחווה המתפרקת כשהם צריכים להחליט האם למכור אותה או להחיות את החווה שעברה במשפחה דורות?
הסדרה מבוימת ברומנטיות, בכבדות המתאימה לדרמות של הניינטיז, עם הרבה מזויקת סול, סצינות סקס פרווה וקלישאות על הדרום.
שורה תחתונה: סדרה שמיועדת לקהל נשי מבוגר ונוסטלגי.
The Collection-לראות את ריצ'רד קוויל (ג'ף מ"Coupling") בתפקיד אפל, ציני שנכתב על ידי היוצר של "Pretty Little Liars" זה קצת כמו לראות את ג'ים קארי במותחן, אוסף של רגשות מבולבלים. תמיד בסדרות תקופתיות אני נדהמת מאוסף המבטאים הלא מכבד וגם פה תמיד טוב לדעת שלא מאכזבים אותי. הסדרה אומנם מתרחשת בפריז ב-1947 אבל השחקנים הם בריטים, אמריקאים עם מבטא צרפתי מזויף וכל מה שביניהם. אמזאון משיקה סדרת אופנה תקופתית שבמרכזה קויל משחק מעצב שמקבל עליו משימה להחיות מחדש את האופנה בפריז. רק שלמעצב הזה יש סודות משלו בדרך לגדולה, כמו אח הומוסקסואל שהוא המעצב האמיתי של הקולקציה.
הסדרה מתפקדת על גבול המותחן, טלנובלה אפילו שהיא מתרחשת בעולם האופנה היוקרתי, וכל הדמויות לבושות היטב. אפשר להרגיש את האווירה החל מהמוזיקה, מהמשחק הטרגדי של כל הדמויות וכלה בצילום חשוך, שלא חוסך בעירום, שתייה וצילומי לילה מרובים. עם טום ריילי ("הסודות של דה וינצ'י), מיימי גאמר (הבת של מריל סטריפ ודון גאמר).
שורה תחתונה: דרמה מתח תקופתית שלא החליטה מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה.
