Stranger Things- נטפליקס ממשיכה להפציץ אותנו בסדרות חדשות ומגוונות הפעם יצירת מד"ב מפרי מוחם הקודח של האחים דאפר ("עיירה ללא מוצא"). הסדרה הנ"ל רוויה נוסטלגיה לאייטיז עד שהאזכורים מאיימים להשתלט על העלילה. לפניכם מין ערבוב מקסים של "טווין פיקס", "אי.טי" ואין ספור סרטי אימה.
שנות השמונים, ילד צעיר וחנון נעלם מעיירה קטנה ומנומנת. כעת אימו (וינונה ריידר "ביטלג'וס") אם חד הורית, בלי הרבה כסף ולא הכי יציבה רגשית צריכה להתמודד עם גורמים על טבעים כדי להחזירו כשהשריף (דיוויד הארבור "מנהטן") הוא אב שכול, שיכור, ועצלן שלא ממש מאמין לה שהילד בסכנה. היא מתחילה להאמין שהילד שלה מדבר אליה דרך האורות והקירות בעוד השריף ששכב עם חצי מהעיר אשמים אמיתים. ביינתים, חבריו של הילד שנעלם מחליטים לצאת לחפש אותו ומוצאים במקומו ילדה עם כוחות משונים. מתיו מודין משחק את האבא/ רופא של הילדה בעלת הכוחות המשונים.
הסדרה שהיא כולה הומ'ז לסדרות אייטיז עם קצת וייז "אבודים" רק כדי שנרגיש שכל פעם שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה קורה אז טעינו. האייטיז טבועים בסדרה החל מהילדים שמשחקים D&D, הילדה המתבגרת שדלוקה על הדוש באג ומאבדת את בתוליה בעוד חברתה החנונית נאכלת ע"י מפלצת מסתורית, היריבות בין האחים, הבחור/הצלם המופנם הקריפי שברור שבהמשך יציל את הבתולה-כבר לא בתולה ועוד. שלא לדבר על ההתעקשות להראות לנו טלפונים נייחים נשרפים, אופנים, ושלל נשכחות מפעם.
שורה תחתונה אם נכנסים לאווירה של אימה, קצת זולה וקיטשית יש לפנינו סדרה שכיף לראות, המגובה במשחק טוב והמון קלישאות שעושות דווקא נעים בבטן ולא גלגול עיניים.
Stan Lee's Lucky Man- דרמה/ פשע/ פנטזיה/ מותחן. סטן לי האיש והאגדה אחראי לסרטים ששלטו בקופות כמו: "איירון מן", "סייפדרמן", "הענק הירוק" בשנים האחרונות וכמובן יש לו היסטוריה מכובדת בחברת מארוול שם הוא והמאיירים שעבדו תחתיו הוציאו עשרות קומיקסים שעיצבו ושינו את התעשייה. הפרויקט החדש שלו הוא סדרת חדשה, המבוססת על רעיון מקורי שלו.
הארי קלייטון, בלש בלונדון, מכור להימורים ומבלה את זמנו בלהפסיד את כספו. אולי בגלל זה הוא פרוד מאשתו שהוא כמובן עדיין אוהב. עד כאן נשמע כמו עוד עלילה של סדרת משטרה. אחרי לילה לא מוצלח במועדון הימורים הוא פוגש אישה יפה המביאה לו מזל, הוא מרוויח מלא כסף, כשהיא לצידו ומבלה עמה לילה סוער במיטה. בבוקר הוא מתעורר, היא איננה והוא נותר עם צמיד עתיק על ידו שהוא לא יכול להסיר. הוא מגלה שהצמיד מביא לו מזל, אבל כמו בכל כוח על, לכל פעולה, יש גם מחיר. כל פיסת מזל שהוא מקבל היא על חשבון אדם אחר. כשהוא מגיע לעבודה, הוא מוצא את גופתו של הבוס של מועדון ההימורים שבו היה בלילה הקודם.
הארי משתמש בכוחות העל שלו, בשביל לעשות את עבודת המשטרה תוך כדי שהוא מנסה להבין, מאיפה הגיע הצמיד, למה צצות גופות מסביבו וסידור חובותיו. את תפקידו את הארי מגלם ג'ימס נסביט המעולה (Babylon, The Missing, Jekyll, Cold Feet) שאם לא ראיתם את הסדרות שציינתי אז פספסתם ארבע מהסדרות הבריטיות הטובות שנעשו.
למעשה הסדרה, מתעסקת בשאלה, מה אדם יעשה כשהוא יכול לשלוט במזלו, בגורלו? הארי כמובן, הולך להמר. עד שהבחורה שנתנה לו את הצמיד מתחננת שישתמש בכוחותיו למטרות טובות. שיעזור לאנשים, דרך תפקידו במשטרה. במקביל, יש אנשים רעים שחומדים בצמיד ובכוחותיו למטרות מרושעות ומנסים להרוג אותו.
לצערי, למרות הרעיון המאד מגניב, משהו בביצוע התמסמס, והתוצאה בינונית. אני מרגישה שאני רואה גרסה טלוויזיוניות, דלת תקציב, של ג'ימס בונד המגלה שקורים אירועים שלא ניתן להסביר בחייו. הדיאלוגים שטחיים, הדרמה לא מספיק מרגשת, הפן הפנטסטי מודגש יותר מדי פעמים בפרק, שלא נשכח חלילה וחס שהוא בר מזל. לא צריכים תקציב גדול או שחקנים מוכרים בשביל לכתוב פנטזיה מודרנית מרגשת (Misfits) אבל כן צריכים דמויות שיפתיעו.
שורה תחתונה: שוטר היכול לשלוט במזלו מנסה לשלוט בעולם הפשע בלונדון. לא זה לא סרט מהניינטיז, אבל אתם יכולים לוותר.
Lucifer- דרמת פנטזיה. אלפי ספרים, סדרות וסרטים נעשו ונכתבו על השטן ולנו הצופים, או הקוראים לא נמאס. מי יכול לעמוד בקסם של השטן? מי לא רוצה להיות השטן עם כוחות כמעט בלי הגבלות? ואיזה בחורה לא מפנטזת על הבלתי מושג? אז היוצרים של הסדרה החדשה "לוציפר" החליטו לעשות איזה מישמש חדש בין "חמישים גוונים של אפור" לבין כל סדרות המשטרה הרגילות שאנחנו מכירים והוסיפו לזה קורטוז של פנטזיה ומיתולוגיה ובום יש לנו סדרה סקסית וחדשה.
לוציפר מורנינגסטאר, הוא השטן שכעת תקוע מבחירה, על כדור הארץ, ומנהל בר. הכישרון שלו שהוא יכול לגרום לאנשים לספר לו את הסודות הכמוסים ביותר שלהם והוא חזק מאד. בקיצור סוג של סופר הירו מודרני- עתיק כזה. בחורה שפעם שכב איתה ועזר לה להפוך להיות שחקנית וזמרת מפורסמת נהרגת בצורה מפוקפקת והוא מחליט לקחת את החוק לידיו ולמצוא את האשמים. מי שלא בדיוק מרוצה מהעסקה הזו היא הבלשית הממונה על הרצח, קלואי דנסר, שבאופן פלאי, היא גם אישה מאד יפה וגם היא האדם היחיד שהוא לא יכול לקרוא את מחשבותיה (המממ. לא רוצה לצעוק "דמדומים" אבל הנה אמרתי זה…). בהתחלה היא לא מאמינה לו שהוא השטן, ולכן, בן תמותה, אבל עד הסוף הפרק זו תהיה תחילתה של חברות מופלאה.
טום קפינוס היוצר של ("קליפורניקיישן" ו"דוסון קריק") מתמחה בליצור סדרות סקסיות, שנונות, עם אווירה קלילה ודמות ראשית מושכת אבל מתוסבכת. רק שהפעם במקום שהאנק, יהיה סופר מתוסכל מלא הורמונים שמצליח להרגיז את כל העולם אבל איכשהו בזכות הקסם האישי שלו לצאת מכל מעשיו בלי שום תוצאות, כמעט, גם הפעם גיבורנו, השטן הוא סוג של דמות כזו. השאלה האמתית היא לאן ייקחו את סיפור העל של הסדרה ומה יעשו איתה.
בינתיים, אפשר גם להודות, שלעתים צריך סדרות שלא לוקחות את עצמם ברצינות, שהגברים לבושים היטב, שהנשים מהממות, שהדיאלוגים חדים כמו סכינים במאסטר שף, ושהמתח המיני בין הדמויות הראשיות יהיה כמו סדרות קלסיות. למזלנו, טום אליס הבריטי, המשחק את לוציפר הוא שחקן משובח המצליח לנשוף חיים בקלישאות ונודף רעננות. בוא נקווה שהפעם הסדרה שלו תצליח להחזיק יותר זמן מהניסיונות הקודמים שלו לפרוץ לשוק האמריקאי (Rush 2014).
פיסת מידע לחובבי באפי: די. בי וודסייד ששיחק בסדרה את המנהל רובין ווד משחק בסדרה את את אחיו של לוציפר והאויב הגדול ביותר. כנראה שאחרי יותר מעשור שירדה באפי, ועשרות סדרות ששיחק בהם, עדיין מוכנים ללהק אותו רק לסדרות פנטזיה.
פיסת מידע על טום אליס: אני התאהבתי בו בתפקיד אורח בסדרה בריטית קטנה ואיכותית בשם No Angels מ-2004. אם לא ראיתם ואתם אוהבים סדרות על בתי חולים שהם לא באמת על החולים, אז הסדרה הזו מתמקדת ב-4 אחיות בבית חולים שמנסות לתמרן בין חיי האהבה שלהן לחולים. זו סדרת דרמה מתוקה, מרגשת וגם סקסית שלוקחת בגדול חצי מסדרות בתי החולים שנעשו אחריה. טום אליס משחק שם כמובן רופא בלתי מושג וכבר אז הוא ביסס את עצמו כגבר שכולן רוצות.
שורה תחתונה: השטן פוגש את "קאסל" פוגש את "סקס והעיר הגדולה".
סדרות תקופתיות זה לא טרנד חדש, אז בשנים האחרונות דואגים להוסיף לזה טוויסט: איזה קמצוץ של מד"ב, פנטזיה, או אפילו ערבוב נושאים. בוא נעשה סדרה תקופתית עם מוזיקה עדכנית. בוא נעשה סדרה תקופתית בתקופה הנאצית. לא מספיק לעשות סדרות בעתיד אפוקליפטי צריך גם וירוס או זומבים או כוחות על. אם פעם היה דגש על אותנטיות, משחק טוב, דרמה השואבת השראה מהתאטרון – היום הרבה יותר מעניין יותר אותנו גברים ונשים יפים, רצוי חצי עירומים, סצינות אקשן מלאות דם ופתוס. היום הרבה יותר מעניין אותנו הפוליטיקה והרעים מאשר ניצחון הטובים. אנחנו לא מסתפקים בעלילה אחת, אלא צריכים 18 דמויות במקביל כדי להישאר דבוקים למסך. אני לא אומרת שלא ממשיכים לעשות סדרות איכות מהסוג הישן. רק השנה עשו את "וולף הול" המשעמם למדי, שהוא אולד סקול לגמרי, ועוד אין סוף דוגמאות של סדרות BBC קלסיות, אנגליות, תקופתיות. אני לא מתלוננת, להתקדם, זה תמיד חשוב, גם בחיים וגם בטלוויזיה. לפעמים, זה עשוי ממש טוב, ולפעמים קצת פחות. אבל עדיין מתיחת הגבולות לכל הפחות מביאה תוצרים עם טעם שונה.
Colony– מד"ב/ אקשן. ג'וש הולווי ( סויר מ"אבודים") ושרה ויין קליס (לורי מ"המתים המהלכים") מככבים במותחן עתידני. הסדרה אמורה לעלות באמצע ינואר ופרק הפיילוט דלף לרשת בסופ"ש האחרון. האמריקאים אוהבים סדרות על חברות אפוקליפטיות ומה יותר טוב מללהק שניהם שכבר שיחקו בסדרות מסוג זה? הסדרה מתרחשת בעתיד הקרוב בלוס אנג'לס. משפחתם של וויל וקייט בוומאן חיה תחת משטר, כאשר וויל נתפס על ידי הרשויות בעת מעשה לא חוקי. הם מציעים לו להיות סוכן כפול. או שתעבוד איתנו, תחבור למחתרת שמנסה להפיל את המשטר ותתפוס את ראש המחתרת או שהמשפחה שלך תלך לכלא, מה שהוא לא יודע שאשתו היא גם סוכנת כפולה ועובדת עבור המחתרת. הפרק הראשון בעיקר היה מידעני, והתעסק בחוקי העולם, ומי הם הדמויות שאנחנו הולכים לפגוש. עוד לא ברור על מה הסדרה? למה הם חיים תחת המשטר הזה? למה הבעל והאישה עובדים זה נגד זה? מה הרקע הצבאי של הבעל? יש לי תחושה שברגע שאדע יותר לא ארצה להמשיך לראות. הפיילוט לפחות סיפק תחושה שנקבל סדרת אקשן בלי הרבה עומק. אשמח לגלות שאני טועה.
שורה תחתונה: מספיק מסקרן בשביל לראות עוד פרק.
The Last Kingdom– דרמה תקופתית. הסדרה מבוססת על סדרת ספרים בעלת אותו שם. במאה ה-9 לספירה, המדינה שאנו מכירים כיום כאנגליה הייתה מורכבת מממלכות נפרדות, וסבלה מפלישות של וויקינגים. הסדרה עוקבת אחר אות'רד, יורש עצר אנגלי לעיר "בבנבורג" שבהיותו ילד, נלקח בשבי עם הדנים וגדל בקרבם. דודו של אות'רד תבע בעלות על העיר והכריז על נאמנותו לדנים. בבגרותו, אות'רד חוזר על מנת לכבוש את העיר שנלקחה ממנו. כגבר, לוחם, הדנים רואים אותם כאנגלי והאנגלים רואים אותם כדני והוא לא מוצא את מקומו. אי אפשר שלא לשוות את הסדרה לוויקינגים" שבדיוק סיימה עונה שלישית, או the bastard executioner שבוטלה אחרי עונה אחת בלבד. מדוע תקופה זו כל כך פופולרית בשנים האחרונות? הוויקינגים מוצגים כחסרי מוסר וגבולות ואולי זה הפנטזיה האולטימטיבית לחזור לתקופה שאפשר לעשות הכול, אחרי הכול גם ב"משחקי הכס" היא גרסה פנטסטית של אנגליה (עם הכי פחות פנטזיה בהיסטוריה של מד"ב ופנטזיה). בניגוד ל"ויקינגים" הסדרה פחות מתמקדת בסקס וקרבות ויותר בפוליטיקה ובדרמה, שלדעתי מבדיל אותה לטובה. ה"ויקינגים" אולי הרבה יותר מרשימה ויזואלית, אבל מעייפת בשלב מסוים כשאין ערך מוסף.
שורה תחתונה: עובד במרתון נפלא. קליל אבל חכם, מה שכן לא ממציא את הגלגל.
Into the Badlands– פנטזית אקשן. אחרי "סמולוויל" היוצרים של סדרת הנוער ששרדה הרבה יותר זמן ממה שהגיע לה ובזכותה ובאשמתה הגיעו למסך שלנו המון סדרות סופר הירו על תיכוניסטים לא פחות בינוניות. כעת הם חוזרים למסך דווקא ל- AMC הידועים דווקא ביצירות מופת כמו "שוברים שורות", "המתים המהלכים" ועוד. כעת הם מנסים לעשות את זה בסדרת אקשן חדשה. היוצרים וניסו לחשוב מה לא רואים על מסך הטלוויזיה שלנו כדי לעשות סדרה "ייחודית". ובאמת אי אפשר שלא לטעון שהתוצאה אינה מעניינת. אולי הבעיה של הסדרה היא ביותר מדי גיוון. הסדרה מתמקדת בעולם פוסט מלחמת אזרחים עקובה מדם ומציגה בפנינו סדר מעמדות חדש אותו ייסדו שבעה גברים ונשים שאסרו על השימוש בנשק חם. הברונים, פועלים מעל החוק ומחזיקים בשטחים, לכל אחד מהם אוכלוסיה משועבדת וצבא פרטי של חיילים. הסדרה מגוללת את סיפורם של סאני, חייל בצבא של ברון גוסס המגן על נער צעיר בעל כוחות מיוחדים.
עכשיו מה הבעיה שלי? מצד אחד, קטעי האקשן בסדרה עשויים בצורה נפלאה, מקצועית, קולנועית, כאילו יצאו מסרט של טרנטינו. קטעים אלה הם אולי הסיבה העיקרית לצפייה בסדרה ודם, הוא כמו פריט לבוש בסדרה, רואים אותו בכל סצינה. השחקנים עושים עבודה טובה, העלילה קולחת, ויש איזון טוב בין אקשן לעלילה ככה שאין תחושה של שעמום אבל גם לא של גודש אלימות.
מצד שני, יש ערבוב גדול של ז'אנרים בסדרה, עד כדי בלבול הצופה. כל ברון יש לו סגנון משלו. סאני לבוש כמו חייל סיני עם חרב אבל רוכב על אופנוע. האלמנה השחורה לבושה כאילו יצאה ממועדון סאדו מאזו בשנות השישים, הבת שלה לבושה בחלוק יפני, והברון ואשתו לבושים כאילו יצאו מסרט על לינקולן. אתן עוד דוגמא, הילד שסאני מאמץ כדי לטפח אותו להיות חייל כמוהו, הוא "מיוחד". כשורטים אותו העיינים שלו נהיו אדומות והוא מקבל כוחות על. בסדרה שאין בה שום אלמנט עתידני, להכניס אלמנט כזה, ולא להסביר אותו לפחות בארבעה פרקים ראשונים, זה בעיה. אני תמיד בעד פשטות, חוקים פשוטים לעולם, שקל לעקוב אחריהם. במיוחד בעולם "חדש". כשכל דמות יש לה סגנון מתקופה אחרת, שאפשר למעשה שכל דבר יקרה, כולל כוחות על, ומי יודע איזה עוד הפתעות יקרו?
שורה תחתונה: אם ברוס לי היה יכול לעשות מסע בזמן, ככה זה היה נראה.
The Man in the High Castle– מד"ב תקופתי. אחת הסדרות הכי מדוברות שיצאו השנה ומוזכרות בכל סיכום שנה שתראו. הסדרה מבית היוצר של AMAZON מבוססת על ספרו של פיליפ קיי דיק שיצא בשנת 1962 "האיש במצודה הרמה". במציאות האלטרנטיבית מלחמה העולם השנייה נמשכה עד 1947, אז השלימה הברית הגרמנית-יפנית את ניצחונה וחילקה את העולם כפי שארה"ב וברית המועצות עשו זאת במציאות המוכרת לנו: מזרח ארה"ב לנאצים, מערב ארה"ב ליפנים ובתווך בין השתיים שטח ניטרלי שבו החוקים גמישים במיוחד. פרנק ספונטיץ' ("תיקים באפלה") בונה סדרת מתח אטית המתבססת בעיקרה על האווירה המיוחדת, נבלים מצוינים בכיכובכם של רופרוס סוול ("עיר אפלה"), בורמן גורמן ( "המרגלים של וושינגטון") וג'ואל דה לה פונטה ("המלוק גרוב").
המבקרים עפים על הסדרה הזו, לדעתי, כי בתור יהודי וישראלי, קשה שלא להתחבר לשאלות שהסדרה מעלה. מה עם הנאצים היו נשארים בשלטון. אבל אם נשים בצד את הזהות היהודית שלנו ונסתכל על הסדרה הזו ככל הסדרות, סדרת מתח, היא מלאת חורים. יש בה יותר מדי מקריות, הדמויות חד ממדיות, סיפור האהבה לא משכנע ושוב אני חוזרת לנקודה שהדבר הכי מעניין בה זה העולם המיוחד שהיא בנתה.
שורה תחתונה: רוצים לראות את הצאצא של היטלר ו"בלייד ראנר?
אם כבר אתם רוצים סדרות טובות של אמאזון לראות במרתון (Bosch, Mozart in the Jungle)
סדרות תקופתיות שאולי פספסתם:
Poldark 2015 (לנשים בעיקר, לא מפלה, אבל זה הכי דרמה רומנטית, סטייל ספרים של ג'ין אוסטן)
The Expanse- מד"ב. ערוץ SYFY כבר הרבה זמן מחפש את "הלהיט" הבא שיביא להם קהל גדול כמו "בטלסטאר גלקטיקה". אכן, הסדרה החדשה באופן מפתיע מזכירה את גלטיקה. גם באווירה וגם בפוליטיקה. הסדרה מבוססת על סדרת ספרים שכתבו שני בחורים בשם העט James S. A. Corey. מאתיים שנה בעתיד, צוות של ספינה מקבל אות מצוקה מספינת חלל נטושה ומגלה סוד שעלול לשנות את הקיום. הצוות ברובו לא מוכר מלבד תומאס ג'יין ("הערפל" "מצוייד"). יש בה קצת "בלייד ראנר", וקצת "פארסקייפ" ועלילת מתח שיכולה להיות מעניינת.
שורה תחתונה: מסקרן מספיק בשביל להמשיך לראות את הפרקים הבאים. מקבל הרבה תשומת לב מהמבקרים.
The Magicians- פנטזיה. רוצים הארי פוטר בקולג'? קיבלתם. עכשיו היו כמה ניסיונות שכאלה בסדרות וסרטים בואריציות שונות ( The League of Extraordinary Gentlemen, Alphas, Charmed ולא אמרתי באפי כן?!?) אז יש לנו עוד סדרה על בחור דחוי, מדוכא, שלוקח כדורים נגד דיכאון עד שהוא מתקבל לאקדמיה לקוסמים וחייו משתנים. אז מה יכול להשתבש? לא יכול להיות שיש כוחות מרושעים שלא רוצים שהוא יגלה את הפוטנציאל הגלום בו? עד כאן לציניות שלי. התוצאה קולחת, מותחת, מלאת קלישאות אבל בצורה שגורמת לצופה להרגיש מאד בנוח בתוך החומר אבל עדיין מסוקרן. וכמובן הכי חשוב בסדרות מסוג זה הוא עיצוב הרע, והם עשו עבודה טובה מאד. אגב, גם של ערוץ SYFY…. הם מפציצים החודש.
שורה תחתונה: נראה מבטיח. תלוי מה יעשו עם קו העלילה הגדול.
childhood's end- מד"ב, מיני סדרת מד"ב המבוססת על ספרו של ארתור סי. קלארק "קץ הילדות", שתורגם גם לעברית ויצא לאור ב-1953. החייזרים מחליטים לפלוש לעולמנו בדרך שקטה ללא אלימות. הם מנסים לשכנע את תושבי כדור הארץ שהם רוצים לחיות יחד בשלום וכדי להעביר את המסר המנהיג שלהם בוחר נציג אנושי כדי לתווך בינו לבין תושבי כדור הארץ. הניסיון לעדכן ספר שנכתב שנות החמישים וליישמו בשנת 2016 נראה מיושן, ממוחזר ועמוס קלישאות. למשל, המנהיג מתקשר עם בני האדם בהתחלה דרך האימג' של האהובים שמתו. לא ראינו את זה השנה נגיד ב-The Returned המצוינת,(גם הצרפתית וגם העיבוד האמריקאי שלה היה באופן מפתיע נחמד).? יכול להיות שאני ברוויה מסדרות חייזרים (Roswell, Invader Zim,Doctor Who,X-Files) אבל אני מצפה לרף גבוה יותר של כתיבה.
שורה תחתונה:מתאים לשרופים על חייזרים בלבד.
Telenovela- קומדיה. אווה לונגוריה (שגם התארסה באותו חודש שעלתה הסדרה החדשה שלה, מקריות?!?) הזכורה לטובה מ"עקרות בית נואשות" ושבשנים האחרונות הפיקה את הגרסה למשרתות "devious maids" חוזרת למסך בתור שחקנית דיווה על סט של טלנובלה לוהטת. האם באמת היה חסר לנו עוד סדרה "שתגלה" לנו מה קורה מאחורי הקלעים? לא באמת. לזכותה יאמר שהקאסט ברובו לטיני, שזה כבר מרענן. הבדיחות חמודות והכל הוייב מאד נעים אבל לא מחדש.
שורה תחתונה: קומדיה מצחיקה וקלילה אבל אם אתה אוהבים את הז'אנר עדיף כבר "jane the virgin".
F Is For Family– אנימציה. bill burr הוא קומיקאי מוכר בשטח לכל מי שמבין עניין. כנראה שאחרי שלואי סי קי נהיה הדבר הכי חם בשטח עם הסדרה הגאונית שלו ששינתה את פני הקומדיה, ואחרי שמיצו את הסדרה המצחיקה אך הפחות משפיעה על גורלנו לעד של מארק מרון החליטו למצוא עוד סטנדאפיסט ולתת לו סדרה משלו. השטיק הפעם, זה באנימציה. היוצר ממקם את הסדרה בשנות השבעים ואנחנו נחשפים למשפחה לא שגרתית אבל מוכרת, עם אבא שאוהב לקלל, בן שאוהב להתמסטל ועוד. יש תחושה מאד אותנטית, אני מנחשת שבמקום ללכת לטיפול היוצר מספר לנו על ילדותו העשוקה. הסדרה היא של NETFLIX, אז כל הפרקים כבר זמינים לצפייה ישירה, הורדה.
שורה תחתונה: אני לא התאהבתי. לקהל יעד נוסטלגי לשנות השבעים אבל שאוהב לראות אנימציה. להמשיך לקרוא ←
Banshee- אקשן. חייבת להזכיר במילה את העונה השלישית של באנשי אחת הסדרות האהובות עליי. סדרה אלימה, קולנועית, שלא מחפשת לדבר על רגשות ולתת לך עלילה מורכבת אלא לייצר אקשן עשוי היטב שלא רואים בטלוויזיה. מה צריך יותר? צריך גם לציין שהם בוחרים את הניצבים הכי פריקים ומיוחדים שנראו על המסך, הם פשוט יודעים לייצר אווירה.
שורה תחתונה: מאז צ'אק נוריס לא היה יותר גבר, גבר על המסך!
Kingdom 2014-דרמת איגרוף. בעונתה השנייה סדרת האגרוף הכי פחות אלימה אך עמוסת הדרמות האישיות שבה לחיינו ובעיקר שובת לב בזכות משחקו המצוין של ג'ונתן טאקר ("ורוניקה מחליטה למות") וקלי ס'נציז ("אבודים").
שורה תחתונה: אין הרבה סדרות איגרוף, שזה כבר טעם אחר, בים של סדרות דומות.
Fargo- דרמה. העונה השנייה מומלצת מהסיבות הבאות, בעוד היוצר הקדיש בעונה הראשונה זמן רב ליצירת העולם והחוקים של העיר ותושביה, העונה השנייה מלאת אקשן, קצב מהיר והבחירה בקומיקאים (ניק אופרמן ("מחלקת גנים ונוף"), כריסטין מיליוטי ("איך פגשתי את אימא", וטד דנסון הוותיק) לתפקידים דרמטיים משתלמת ביותר. ראו השתפכות נרחבת בפוסט נפרד.
שורה תחתונה: אם אתה רוצים להיות מעודכנים בתרבות הפופ זה חובה.
iZombie– קומדיית זומבים/פשע. רוב תומאס היוצר של ורוניקה מארס בכלל התחיל ככותב ספרי נוער ואכן מה שהוא מתמחה בו זה צרותיה של מתבגרות, אפילו כשהן בנות 30 והן נהפכו לזומבי. בעונתה השנייה של הסדרה הכותבים עלו על איזון טוב בין "פרשת המוות השבועית" לבין קו העלילה הכללית ואת כל אלה הם מתבלים בהרבה הומור עצמי, ורפרנסים לסדרות על טבעי אחרות.
שורה תחתונה: ג'ילטי פלז'ר קליל ומוצלח לחובבי "ורוניקה מארס" ו"באפי".
Hemlock Grove- פנטזיה אימה גותית. סדרת הערפדים והזאבים הגותית של Netflix סיימה את עונתה השלישית והאחרונה השנה. למרות עונה יחסית חלשה, אני עדיין שומרת לה חסד על שתי עונות ראשונות נפלאות מלאות דם, אלימות, פילוסופיה, צילום שכולו מבע קולנועי משובח, והבנה שאפשר לעשות סדרת על טבעי חכמה שלא לוקחת את עצמה ברצינות אפילו שהיא דרמה.
שורה תחתונה: שווה צפייה לחובבי הז'אנר בלבד.
The Fall- מותחן. אחרי שג'ימי דורנן הראה לנו שהוא שחקן מצוין בעונה הראשונה של הסדרה הבריטית המדוברת ואז הראה לנו שהוא שחקן נוראי בסרט "50 גוונים של אפור" הוא היה חייב להציל את המוניטין שלו ולחזור לעונה שנייה מצוינת ומותחת ולמרות הסוף המאכזב, ג'יליאן אנדרסון, עדיין משחקת שם את אחת הדמויות הנשיות המורכבות והמעניינות ביותר שבאופן אירוני הצופה שונא ונמשך אליה בו זמנית.
שורה תחתונה: המתח בסדרה הזו שווה כל רגע.
Rectify- דרמה. "התיקון" סיימה את עונתה השלישית ואני עדיין לא לגמרי מבינה את הסדרה הזו. יש פרקים שאני שבויה לגמרי במסע של דניאל להתאקלמות בחברה ויש פרקים שכל הדיבורים על האלוהים והמשמעות בחיים רק מדכאים וגורמים לי לרצות להעביר את הפרק. מה שבטוח, צוות השחקנים המהפנט של הסדרה הוא הסיבה העיקרית לשוב אליה.
שורה תחתונה: לאנשים שאוהבים לבלבל את המוח ולשמוע אנשים אחרים עושים את אותו הדבר.
Outlander- פנטזיה תקופתית. מה שהתחיל כסיפור רומנטי למשרתות עם נופים מהממים וירוקים וגיבורה פמיניסטית, יחסית לתקופתה, מקבל תפנית אפלה, ולעתים קשה לצפייה בעונה השנייה. הוזהרתם. מה שכן, הומור בריא, שחקנים מושכים, נופים כובשים, ועלילה עם הרבה אקשן שומרים על העניין משבוע לשבוע.
שורה תחתונה: להזיל ריר זה תמיד סיבה טוב.
Orange Is the New Black- דרמת בית כלא. למרות שחקניות חיזוק לוהטות (למשל, הדוגמנית לילי רוז) העונה השלישית ללהיט הכלא המדובר היא פחות חזקה. אומנם, הם הורידו את כמות הפלאשבקים המיותרים ויותר התרכזו בדמויות הפחות לעוסות, ועל כך כל הכבוד להם, אבל קו העלילה הכללי של העונה היה פחות חזק והדילמות מתחילות לחזור על עצמם.
שורה תחתונה: כולם מדברים על זה, מה לא תראו?
Game of Thrones- פנטזיה. יש סיבה להמשיך לצפות בזה מלבד העובדה שאנחנו יצורים חברתיים שנמצאים בפייסבוק, בפורומים, בבלוגים ולא רוצים להיות מחוץ לשיחה החברתית? כשדיברו על הפרק החדש ב"משחקי הכס" בעונה האחרונה הייתי מעודכנת אבל האם הייתה שמחה ועונג כל פעם שיצא פרק? לא יותר מדי. טוב שעוד יש פרקים של "האישה הטובה" הם כבר לא בשיאם אבל לפחות אני לא משחקת בפלאפון שלי בזמן הציפייה.
שורה תחתונה: לא תהיו חלק מהשיחה בהפסקת קפה?
The Big Bang Theory- סיטקום. אני גיקית. אני קהל היעד של הסדרה הזו ואני אומרת בפה מלא ובלי חרטות היה צריך להוריד אותה מהאוויר לפני 3 עונות כשהיא עוד הייתה מצחיקה והיה לה עוד אמירה כלשהי, קטנה ככל שתהיה על העולם. עכשיו זה פשוט גסיסה איטית של הדמויות האהובות.
שורה תחתונה: אפשר לוותר.
The Walking Dead- דרמת זומבים. אחרי עונה שעברה חלשה שנראתה כאילו נלקחה מסרט אימה זול, הכותבים עשו סדר ונזכרו במקורות ומה היה מעניין בסדרה מההתחלה. האנשים הם הסכנה האמתית ולא הזומבים אבל הם תמיד הצטיינו בקווי עלילה שהם בין המתח- הפסיכולוגיה והאלימות המאופקת. הם מיישמים את הלקח הזה בצורה חזקה ומעניינית בעונה החדשה והולכים לכיוון חדש.
שורה תחתונה: עונה טובה, אבל המותג נחלש.
Public Morals- דרמת פשע. אדוארד ברנס, במאי ותסריטאי שפרץ בשנות התשעים עם סרטי אינדי ("האחים מק'מלן", "האחת והיחידה"), אחר כך נהיה שחקן כדי לממן את הסרטים שלו ("להציל את טוראי ריאן) ובשנים האחרונות לא הצליח להשיג מימון לסרטים שלו עד ש-TNT אמרו לו בוא תעשה תבוא לטלווויזיה. אז, הוא לקח מספר תסריטים שכולם התעסקו בתקופה שהוא עשה עליה תחקיר מעמיק ולא הצליח להרים לאוויר וכתב ביים, מפיק ומשחק בעשרה פרקים שהם סוג של סרט אחד ארוך. התוצאה, סדרת שוטרים מושחתים בשנות השבעים עם מלא הומור, קצב מהיר, והכי חשוב ברנס יודע לביים שחקנים. קליל, צפוי אבל מהנה ועשוי היטב.
שורה תחתונה: אם אתם מתגעגעים ל "חיים על מאדים" זה באותו רוח של הסבנטיז.
דצמבר הגיע ואני לא הייתי בחיים שלכם עד לפני במבה וחצי. אז במידה וביליתם את השנה האחרונה בחור שחור הפוסט הבא הוא בשבילכם. אין חשיבות לסדר.
You're the Worst– קומדיה. אומנם הסדרה הזו פרצה ב-2014 אבל אני דיי בטוחה שאנשים בארץ משום מה לא צופים בה וחבל. העונה השנייה שיצאה השנה הביאה למסך תופעה מעיינינת שלא רואים הרבה בקומדיות. הקומדיה של FX היא קומדיה מרירה, צינית שמציגה את סיפור האהבה המודרני. ג'ימי וגרטשן הם שני רווקים, ציניים, אלכוהוליסטים, בודדים הגרים באל איי שמנסים לעשות הכול אבל הכול כדי לא להיות ביחד. הם מפחדים פחד מוות להיות זוג בורגני בזוגיות בריאה ולכן מנסים לחבל בזוגיות לכל אורך העונה הראשונה. לצופים ברור שהם מושלמים זה לזו אבל הם כל כך לא רוצים להתבגר שהם מנסים למנוע את מה שברור לנו שצריך לקרות. הם המראה המושלמת לדור הקיים שמתחתן ועושה ילדים מאוחר, שמעדיף להמנע מאחריות ולדחות הכול עד הרגע האחרון והיוצרים של הסדרה נעים על הגבול המצוין שבין דרמה לקומדיה בצורה נאה. אז מה קרה בעונה השנייה. סדרות רבות מצוינות לא מתפתחות וממשיכות בדיוק באותו קו עונות רבות והסדרה, באומץ רב יש לציין, החליטה שהיא מבגרת את הדמויות. קודם כל ג'ימי וגרטשן, *ספוילר* עוברות לגור בעונה השנייה ואין מתח מיני לא ממושש שלוש עונות. שנית, במקום להמשיך בעוד תבניות וגאגים הם החליטו להתבגר והסדרה פנתה לכיוון שהוא הרבה יותר דרמתי מקומי. בעונה השנייה גרטשן מתמודדת עם דיכאון קליני, כשג'ימי מנסה לתקן אותה והיא רק מתרחקת ממנו. קודם כל ההתעסקות בנושא כבד כל כך בקומדיה הוא מעניין וגם הצורה שבהם הם תוקפים את הנושא היא חזקה. העונה הראשונה היא מתוקה, שובה לב וממכרת ולצערי העונה השנייה פחות אחידה אבל עדיין יותר מיוחדת מרוב הסדרות שיש. FX מתמחים בקומדיות ציניות מרגשות דוגמת Married המבריקה, האבא של כל הקומדיות המודרניות Louie . הם גם לא מפחדים לעשות קומדיות קיצוניות ובוטות כמו The League או It's Always Sunny in Philadelphia. לכן אפילו לעתים כשהם מפספסים שווה לראות את סגנון ההומור המיוחד שלהם.
שורה תחתונה: אם אתם אוהבים הומור שחור וציני, אבל מאמינים עדיין באהבה, חובה!
UnREAL– דרמה. גילוי נאות, אני עורכת התוכן של ערוץ LIFETIME בישראל, נכון לכתיבת שורות אלה. אנריל, מבית היוצר של לייפטיים היא הממתק האפל, הג'ילטי פלז'ר, הסדרה הממכרת שמחזירה את הכבוד לערוץ. לייפטיים הוא ערוץ שמתמחה בדמויות נשיות חזקות הפונה לקהל נשי. חידושה של הסדרה בניגוד לחברותיה לערוץ ( devious maids, The Client List, Witches of East End) שהן יחסית קלילות, הוא הטון. הסדרה מתמקדת ברייצ'ל (שירי אפלבי) מפיקה זוטרה בתוכנית בסגנון "הרווק" . רייצ'ל מבצעת את הפקודות של קווין (קונסטנס זימר), מפיקת התוכנית, שאחראית ליצירת הדרמה בסדרה. השתיים נשים חזקות בפרונט והן "כלבות" מניפולטיביות, הן חברות אחת של השנייה מכורח הנסיבות ולא מאהבה. אבל עם התקדמות הסדרה הצופה מוצא את עצמו נשאב גם לסיפור של הרווק והמתחרות, גם לסיפור של הצוות והדרמות מאחורי הקלעים וגם לאופי ההרסני של רייצ'יל שחייב להרוס כל טיפת אושר בחייה. היוצרות של הסדרה הן שרה גרטרוד שפירו ( מפיקה לשעבר ב"רווק") ומרטי נוקסון ("באפי") והן ביחד יצרו סדרה שלמרות שבמבט ראשון מרגישה כמו טלנובלה עם כל המרכיבים שעלולים להיות קיטשים ומאוסים מצליחה לייצר רגעים מפתיעים, שנונים, ומדכאים בו זמנית.
שורה תחתונה: לבכות ולצחוק ביחד. אחלה תוכנית, טראש שמפתיע באינטליגנציה שלו. זללתי.
Jonathan Strange & Mr Norrell– פנטזיה. סדרה בריטית בת שבעה פרקים המבוססת על רב מכר של סוזנה קלארק. הסדרה מתחילה כאשר הקסם הפס מן העולם, אך כעת, בתחילת המאה התשע-עשרה, נותר רק קומץ של קוסמים תאורטיים. הקוסם גילברט נורל, לוקח על עצמו להחזיר את הקסם לאנגליה. תלמידו היחיד, ג'ונתן סטריינג', הוא ההפך הגמור ממנו. הרפתקן, ומשתוקק להתנסויות חדשות במהרה הקשר בין השניים מתדרדר כשנורל נעזר במלך הפיות ומקים לתחייה אישה ועד מהרה הקשר בין השניים הופך ליריבות מרה שתפריד בין השניים. אם אתם אוהבים סדרות בריטיות ויש לכם חיבה לפנטזיה, הארי פוטר מחוויר לעומת הסדרה הזאת. היא מדגימה בצורה נפלאה כיצד אפשר לצלם "קסמים" מבלי שהם יראו מגוחכים וילדותיים. להפך, בעזרת האמצעים הפנטסטיים הסדרה מסוגלת להתעסק בשאלות דרמתיות מענייניות לגביי מוסר, גבולות, אהבה, נאמנות ועוד. מלבד הנושא שהוא מרתק בעיני, אם קוסמים היו יכולים להשתמש בכוחות שלהם כדי לעזור לנצח במלחמות איך זה היה נראה, מה ההשלכות ומה המחיר שהקוסם משלם, ושבני האדם המשתתפים במלחמה משלמים? כיצד מגדירים מהו הגבולות לקסם טוב או רע, ומהו הצד שצריך לעזור לו?
שורה תחתונה: לחובבי הז'אנר+ סדרות בריטיות, סדרה לא ילדותית למבוגרים שמחוברים לילדים שבהם.
Bloodline–" דרמת משפחה. קשר דם" מבית היוצר של עוד סדרה ותיקה אך לא פחות מבריקה "נזקים" היא סדרת דרמה בת 13 פרקים של Netflix . בסדרה מככבים צוות מנצח קייל צ'נדלר ("אורות ליל שישי"), סיסי ספייסק, סם שפרד, לינדה קרדליני (,פריקים וגיקים") ובן מנדלסון ("ממלכת החיות"). הסדרה מתחילה בקצב איטי אך מהפנט ומהסינופסיס עלולה להישמע כמו עוד דרמה משפחתית אפלה אך סטנדרטית. אל תטעו, יוצרי הסדרה בונים עלילה מתוחכמת, עמוסה בטוויסטים, דמויות מורכבות, מלאות סודות, כשעל כל הכתיבה היפה הזו מנצח בן מנדלסון בתפקיד חייו. אם לא שמעתם את השם הזה לכו לראות את סרטו המצוין (אסיר בוגר- Starred Up 2013) . הסדרה מספרת את סיפורה של בני משפחת רייבורן, הנחשבת לאחד מעמודי התווך של קהילת איזור הקיז בפלורידה המתאחדים כדי לחגוג 45 שנים למלון המשפחתי. חזרתו של בן האמצעי, ה"כבשה השחורה" של המשפחה, מציפה סודות מהעבר, זיכרונות שהודחקו וחוסר אמון בין האחים שלא ממש אוהבים אחד את השני ומחליטים לסגור חשבונות אחת ולתמיד.
שורה תחתונה: איטי, אבל למתמידים מבטיחה שהסדרה שווה כל רגע. ובן מנדלסון הוא השחור החדש.
Moonbeam City– אנימציה. סדרה מצוירת שמשודרת ב-comedy central. אני לא רוצה לכתוב הרבה על הסדרה כי צריך לראות אותה בשביל להבין. מי שכתב אותה כנראה לקח הרבה סמים כי כל פרק הוא חוויה חדשה של טירוף חושים, שנינות שנראה כאילו את הרעיונות שלהם הוא לקח מתוך החלומות של הכותבים, בזמן שלקחו אסיד. הסדרה מתרחשת בשנות ה80 ומתרכזת בבלש נרקיסיסטי המצליח בטעות לתפוס את הפושעים בזמן שהוא מחריב את העיר. תיאור זה מחוויר לעומת מה שקורה בסדרה אני נשבעת. רק הלוואי שיכולתי להסביר, מה קורה. תצפו בזה בחיי, אולי אתם תוכלו להסביר לי.
שורה תחתונה: לסטלנים, לחובבי בדיחות מתוחכמות ורפרנסים מהאייטיז, לכל מי שאוהב את ההומור של אדולט סווים וקומדי סנטרל.
Catastrophe– "קטסטרופה" קומדיה. סדרה בריטית שכותבים ומככבים בה שרון הוגאן ורוב דלייני כעת משודרת בעונתה השנייה. הסדרה השנונה, הקורעת, הנוגעת הלב מספרת על בחור אמריקאי ששכב עם בחורה בריטית, הכניס אותה להריון, עבר ללונדון בשבילה וכעת הם צריכים להתמודד עם הבדלי תרבות, הריון בגיל מבוגר, חשש לסרטן ועוד. רגעי ההומור והדרמה משולבים בסדרה בצורה אורגנית וחכמה. הקאסט כולו מפגין יכולות משחק מוצלחות והכימיה בין השחקנים הראשיים היא בדיוק הוכחה שצריך גם כתיבה טובה אבל גם כימיה כדי לגרום לך להתאהב ולמה בדיוק האמריקאים שוכחים את הלקח הזה ומתעקשים לפעמים לשים לך אנשים יפים שברור לך שלא נמשכים זה לזה בכלל? או שיש בהם אפס חברות?
שורה תחתונה: קורע מצחוק, מתאים במיוחד לזוגות בכל שלב בקשר.
Rick and Morty– אנימציה. הסדרה המצוירת של דן הרמון ("קומיונטי") וג'סטין רוילנד התחילה בעונתה הראשונה כחיקוי לכל מיני סדרות אחרות אבל לאט לאט פיתחה אופי משלה ובעונתה השנייה היא אפילו יותר קיצונית, הזויה, מתוחכמת ומלאה ברפרנסים. הסדרה לא תמיד אחידה בכל פרק ולעתים יש תחושת דה ז'ה וו שמגרדת את המוח מבפנים אבל עלילותיהם הפרועים של הסבא והנכד בעולמות מקבילים כל שבוע הם תענוג ביזרי.
שורה תחתונה: ההומור משובח, הכתיבה משוגעת. סדרה נפלאה ביותר, אבל זה לא מתאים לכל אחד.
netflix שחררה ב-20 בנובמבר את 13 פרקים של סדרת הסופר הירו החדשה שלה, "ג'סיקה ג'ונס" (Jessica Jones) שהיא חלק מתכנית העל הזדונית של מארוול להשתלט על המסך הטלוויזיה והקולנוע שלנו ומבוססת על סדרת קומיקס שהופיעה לראשונה ב-2001. ג'ונס (קריסטן ריטר, ג'יין מ"שובר שורות") היא חוקרת פרטית שפשטה את מדי הסופר הירו שלה עד שהאויב הכי מסוכן מעברה בעל כוחות מיוחדים כמוה חוזר לחייה.
קילגרייב (דיוויד טננט, "ד"ר הו" ולאחרונה בסדרה הבריטית החכמה ב"ברודצרץ') הוא אמן המניפולציות ומסוגל בעזרת כוחותיו לאלץ כל אדם לעשות מה שעולו ברוחו, כולל לתת לו את הג'קט שלו, מתן הנאות מיניות ועד רצח. ג'ונס הייתה האסירה המחשבתית שלו במשך 8 חודשים עד שהצליחה לברוח ממנו כשנפגע מאוטובוס. כעת על ג'ונס, חברתה הטובה ביותר ואוסף של נפגעי קילגרייב למצוא דרך להיפטר ממנו.
אז למה לראות עוד סדרה על סופר הירוז? מה שמעניין בנרטיב של הסדרה שהמוטיב של כוחות העל הוא כמעט לא פקטור, הם מתייחסים אל ג'ונס כנפגעת עם תסמונת דחק פוסט טראומתית ואל הקשר בינה לבין קילגרייב כמו ליחסי נאנסת ואנס. נפגעי קילגרייב מתאספים לקבוצה לדבר על מה שעשה להם בדומה לאנשים שעזבו כת וכעת הם לא מצליחים להיטמע בחברה והיחידים שמבינים אותם הם אנשים שעברו חווית כמוהם.
ג'ונס היא דמות נשית חזקה (גם פיזית, זה הכוח שלה הרי!) שאנחנו לא רגילים לראות כסופר הירו. היא לא לבושה בצורה מינית, למרות שהיא עושה הרבה סקס בסדרה. היא לא נחמדה, למרות שהיא מנסה להציל ולעזור לאנשים. אין לה כמעט חברים וגם אליהם הרגש העיקרי שהיא מראה זה נאמנות. הבעיה, שהיא יותר מדי משחקת בכללים של הגברים. שותה המון, אלימה, גסת רוח, א-מינית בלבוש, תחרותית, פזיזה, לא דואגת לעצמה. בנו אותה כמו הסטריאוטיפ של בלש פרטי גבר, רק אישה. אני מבינה מה ניסו לעשות פה, היפוך מגדרי וריטר משחקת את עם הטריק לטובתה אז זה כמעט נסבל אבל אם היה לה איזה תכונה נשית פה ושם, הצופים לא היה מתבלבלים.
גם קווי העלילה המשניים לוקים בחסר, קו העלילה הלסבי שנראה כאילו נלקח מסרט אימה זול, סיפור היחסים בין האחות המרושעת והג'אנקי טוב הלב ושלא אתחיל לדבר על הבאת האחות הרחמנית מדרוויל שלא הייתה נחוצה בשום צורה, לוק קייג' המאהב של ג'ונס שהוא שחקן מצוין (מייק קולטר "האישה הטובה") ומבזבזים אותו בסדרה על שוטים של פלג גוף עליון חשוף והבעות קודרות. חוזקה של הסדרה היא ללא ספק, משחק החתול עכבר בין ג'ונס לקילגרייב שיכול להראות ל-"50 גוונים של אפור" איך מצלמים משחקי שליטה בלי טיפת עירום והאפקט חזק לא פחות.
סה"כ, הסדרה גורמת לחשוב ועושה טוויסט מעניין לנושא הכה שחוק של סרטי כוחות על. הצילום מייצר עולם אפל וקודר כמו שסדרות קומיקס צריכות להראות וזה כבר פלוס. כבר אמרתי שסדרות שנשים בפרונט זה תמיד חשוב לפרגן?. אני מאד מרוצה שאין יותר מדי דגש על משפטי מחץ כל משפט שני. כמו כן, הסדרה מייצרת כמה רגעים באמת מרגשים, במיוחד בפרק האהוב עליי בעונה כשג'ונס וקילגרייב נמצאים בבית הישן שלה. פרק זה מראה בסיסו מה ההוק האמיתי של הסדרה, לפני הכול היא מותחן פסיכולוגי מצוין.
