StartUp – אדם ברודי ("billy and billie"), מרטין פרימן ("שרלוק", "פארגו") מככבים בדרמה אפלה חדשה של ערוץ  Crackle, נספח של ערוץ סוני ("Powers"). ברודי הוא ניק, בחור צעיר העובד בבנק ופוגש את איזי, מתכנתת צעירה שכתבה קוד למטבע דיגיטלי שהולך לשנות העולם, רק אף אחד לא רוצה ללמן אותה. ביינתים אבא של ניק מסתבך על ה-FBI ועם המאפייה המקומית ומביא לבנו 2 מיליון דולר להחביא לפני שהוא בורח מהעיר. ניק מביא לאיזי את הכסף כדי שיוכלו לפתוח עסק יחד, רק שכולם רודפים אחרי הכסף הגנוב.

את הסדרה כתב וביים בן קטאי ("Chosen") שמתמחה בסדרות אקשן/ מתח/ דרמה קצביות. הבעיה שלי מתחילה כשהוא מכניס סצינת מין 4 פעמים בפרק רק כדי שנדע שאנחנו רואים סדרה על אנשים "רעים". הבנו את הפואנטה, זה לא מקדם את העלילה וזה סתם לא נעים החוסר כימיה בין הדמויות. וגם לא יעזור לראות את מרטין פרימן כמנייאק זה קשה. בפארגו זה עבד כי האחים כהן בנו את הדמות כאיוב ככה שתשמח שהוא עומד על שלו. לראות את מרטין פרימן בתור איזה איש חוק מושחתת בן זונה, זה לא אמין, ואני לא בטוחה שזה אשמתו כשחקן אלא הכתיבה.

שורה תחתונה:  הנושא של הסדרה מאד מסקרן ולא מדברים עליו מספיק, ובגלל שהעמיסו עלינו הרבה דמויות בשני הפרקים הראושנים ולמעשה כל הפרק הראשון הוא רק אקספוזיציה, אני מציעה לתת לסדרה עוד צ'אנס.

Loosely Exactly Nicole- ניקול בייר היא פרצוף מוכר ב-MTV ובתוכניות מערכונים ("Party Over Here") וכעת היא מקבלת תוכנית משלה בה היא מככבת שחקנית אפרו-אמריקנית מתחילה שמנסה להצליח. בזמן שהיא הולכת לאודשנים היא גם בייביסיטר לילד צעיר אבל לא ממש מתנהגת לידו כמו בייביסיטר טיפוסיות, היא מלמדת אותו להגן על עצמו, לקלל ולשקר לאימא שלו. חוץ מזה אנחנו גם נחשפים לאינטרגות בין החברים שלה. הסדרה בוטה, מינית ולא מפחדת להשתמש בהומור פיזי.

שורה תחתונה: האם אתם רוצים להירגע מול הטלוויזיה ולא לחשוב? אם כן MTV מתאימים את עצמם לצעירים ולא מסתירים את הניסיון שלהם להתחבר לקהל הזה על חשבון יצירתיות. העיקר שבסוף הפרק מחייכים, זה גם לא מובן מאליו.

Crunch Time-מיני סדרת מד"ב לגיקים בלבד הכוללת את מיטב הקומיקאים בשטח. סאם משכנע את חבריו להכנס למוחה של חברתו מזה שלושה חודשים כדי לשכנע אותה אותה להשאר איתו, רק שבתוך המוח שלה אין חוקים והכול יכול לקרות. הקומדיה הפרועה הזו היא מוזרה, מפתיעה וקורצת לילדי האייטיז. ההומור בה נבנה על ההכרות על כל סרטי מסע בזמן, מסע לתוך לתוך עולמות אחרים שאי פעם ראיתם ובנייה על הציפיות שלכם. עם: ברנט מורין, סאם לווין ועוד.

שורה תחתונה: לחובבי הז'אנר בלבד. מצולם בתקציב סרטי סטודנטים והוא קצת כמו מערכון שהחליטו להאריך אותו למיני סדרה. לא מזיק ובהחלט משעשע.

להמשיך לקרוא ←

Fleabag

סדרת דרמה קומית של BBC התרכזת בחייה של אישה צעירה רווקה שחייה מתפרקים. היא מנהלת בית קפה עלוב שאיש לא נכנס אליו, אחרי שהחברה הכי טובה שלה ושותפתה לעסק נהרגת. היא מנהלת יחסים לא יציבים עם גבר שנפרד ממנה וחוזר אליה פעם בשבוע כשבין לבין היא דואגת לשכב עם גברים לא פנוים רגשית. היא לא מדברת עם אבא שלה שניםץ אחותה החורגת  היא האדם הכי קרוב אליה בעולם ואיתה היא אפילו לא מסוגלת להתחבק.

פליבאג, מבוסס על מחזה ומככבת בו פיבי וולר ברידג' ("ברודצרץ'). פליבאג מדברת אלינו הצופים, חולקת איתנו את מחשבותיה האינטימים ביותר על סקס, אהבה ומוות. ככה אנחנו נחשפים לעולמה של רווקה צינית טרגדית שרק מנסה להתמודד עם מה שהחיים מביאים לה בחן כשהיא משקרת בלי הרף, חוץ מלנו הצופים. התוצאה מאד חיננית אבל גם עוד מעיקה וכבדה. זה לא קומדיה רומנטית מתוקה עם סוף טוב וגבר שיבוא לכבוש אותה.היא ואבא שלה לא הולכים להיות החברים הכי טובים בסוף העונה.

שורה תחתונה: אם אתם מתחברים לצד הבריטי, המקאברי שלכם ואוהבים לראות סדרות על החיים האמיתים, שלפעמים הם לא ממש מצחיקים זה בשבילכם.

Survivor's Remorse- מייק אומאלי ( שדווקא מוכר בעיקר כאבא של קורא ב"גלי") יצר את הסדרה הזו שבדיוק התחילה את עונתה השלישית וזו בדיוק זמן טוב לדבר על סדרה לא מוכרת אבל מעניינת. הרבה פעמים סדרות שמתעסקות במשפחות אפרו אמרקיניות יש נטייה ללכת למקומות קיצונים, סיטוקמים או טנולבלות והתוצאה היא שהן לרוב מיועדות לקהל נישה, מה שנקרא לא נגישות.

הסדרה היא סוג של דרמה קומדיה אפלה של רשת הכבלים STARZ. שחקן כדורסל צעיר חותם על חוזה שמן עם קבוצה מקצועית, ומתחיל את המסע לעבר חיים של כסף ופרסום יחד עם משפחתו. הבעיה שהוא מרגיש אשם כלפי האנשים שהשאיר מאחוריו. בתור מליונר צעיר הוא רוצה לבזבז את כספו ולעזור לכל מי שהוא יכול בעוד חברו הטוב ביותר ומנהלו רוצה לשמור על כספו ומשפחתו רוצה לשפוך את הכסף על עצמם. אז נוצר מצב שהילד הזה שבא מעוני, וברגע אחד הוא עשיר, לא יודע איך להתמודד עם רגשות האשמה, עם הבדלי המעמדות החדשים עכשיו שהוא חלק מהעשירים. 

הסדרה מתמודדת עם נושא מרתק ולא מדובר יחסית, בנוסף הדיאלוגים שוטפים ומשעשעים ובו זמנית הם מציגים קטעי דרמה שלא היו מביישים סרט בקולנוע. בקיצור חבל שלא מדברים על הסדרה הזו יותר. לעומת Ballers של HBO הסדרה הרבה יותר מעודנת, ואין ניסיון להגחיך את הדמויות או להתנשא מעליהם.

מה שלומכם? נעלמתי קצת אבל לחיים האמתיים אבל הנה אני שמחה להשלים לכם כמה סדרות שבטח לא הספקתם לראות:

Containment-דרמה. ג'ולי פלק התחילה בתור העוזרת של ווס קרייבן כשעבדו יחד על "צעקה" ב-1996. בזכותה חברותה עם קווין ויליאמסון  הם נהיו יחד אימפריה כששינו את פני הטלוויזיה עם סדרות נוער כמו "דוסון קריק", "יומני הערפד", "המקוריים" ועוד. כעת היא יוצאת לדרכה לבד מזה שנים רבות עם סדרה חדשה הממשיכה את הקו שהתחילו. סדרות הפונות לנוער או אנשים צעירים, על גבול האימה, עם מרכיבי טלנובלה, ברקע תמיד מוזיקה עדכנית וקליטה, אנשים יפים, וערבוב מוחלט של כל המיתולוגיה מכל התרבויות.

אז מזמן לא ראינו אפוקליפסה על מסכינו (זומבים, ערפדים, וירוסים) ככה של תתפלאו שהסדרה מתחילה כשעל העיר אטלנטה עברה אפוקליפסה שנגרמה מווירוס ( מי אמר "12 הקופים") וקבוצה של שוטרים מנסה לעשות סדר בעיר העמוסה באנשים היסטריים ומבולבלים. במרדף אחרי מי שהשוטרים חושבים שהוא האשם בווירוס, לנציבת המשטרה אין ברירה אלא לחלק את העיר לשניים, הבריאים וכמי שנדבק בווירוס.  בתוך כל הכאוס הזה אנחנו עוקבים אחרי אוסף של דמויות משני צידי "החומה" שכמובן לא נמנעו מהכנסת דמויות פוליטיות, מכל גווני הקשת לתוך הדיון, על מנת לעשות את הסדרה מעניינת.

-> שורה תחתונה: הבעיה שבסדרות מסוג זה שיש קאסט ענק, ואין דמות או שתיים להתאהב בה, כצופה אתה עף בין אוסף של סיפורים, חלק יותר מעניינים, חלק פחות, כשעלילה עמוסה פתוס כינורים ודם מזויף. אומנם היוצרים התייעצו עם מומחים אמתיים ויש מאפיינים רבים המוסיפים לראליזם של הסדרה אם אי תהיה התפרצות של וירוס ומה יהיו נהלים בנושא, אבל האמת? הסדרה עצמה דיי שגרתית וסתמית.

Animal Kingdom-דרמה. ב-2010 יצא סרט אוסטרלי מבריק לקולנוע (מועמד לאוסקר ועוד 55 פרסים)  שגילה לאמריקאים את בן מנדלסון האדיר ("קשר דם"), ג'ואל אדגרטון ("לוחם","המתנה") ועוד אוסף שחקנים מצוין. הסרט היה דרמה משפחתית אלימה קשה לצפייה. האוסטרלים לא עשו הנחות לצופה והתוצאה הייתה מטלטלת.

כעת ערוץ BRAVO  שכבר הוכיח שהוא אוהב לייצר דרמות משפחה גבריות, אלימות, מתוחות ומענייניות ("Kingdom") מגייס לשורותיו את ג'ונתן ליסקו ("סאות'לנד") לכתוב את הסדרה ואת אלן ברקין ("ים של אהבה"), סקוט ספידמן ("מלחמת האופל: התעוררות", שון האטוסי ("פקד מושחת") לככב.

קליפורניה השמשית, קודי, בן ה-17, נאלץ לעבור לגו עם סבתא שלו ומשפחתה אחרי שאימא שלו מתה ממנת יתר של הרואין. רק שסבתא שלו היא לא קשישה טיפוסית אלא מפקחת על עלסק לא חוקי יחד עם בניה,קרייג, דארן, באז ופופ והשב מכלא במפתיע. אנחנו נקלעים למשפחה הלא מתפקדת ולומדים את חוקיה יחד עם קודי הצריך להחליט האם בא לו להצטרף אליה או לברוח.

-> שורה תחתונה: האווירה של הסדרה היא אומנם גברית לחלוטין אבל התחושה שבכל רגע הולך לקרות אירוע בלתי צפוי ולא לטובה מה גורם לי בהחלט לרצות להמשיך לראות את הסדרה ולראות לאן היא תלך.

The Five- דרמת מתח. סופר המתח הרלן רובן ("הנעלמים", "אל תגלה") שכבר כמה מספרי הרבי המכר שלו עובדו לסרטים עובר לשלב הבא וכתב בעצמו את סדרת המתח הבריטית החדשה "The Five". חמישה ילדים קטנים ביער, אחד מהם לא יוצא.  עשרים שנה אחרי, ארבעה מהילדים גדלו להיות מבוגרים מצליחים: עו"ד, רופא, שוטר, עובדת סוציאלית והאשמה אוכלת אותם.  פתאום ה-DNA של הילד הנעלם, ג'יסי, מופיע בזירת הרצח של זונה. האם הוא לקוח? רוצח? ואיך הוא בחיים בכלל?

כמו כל טקסט שמבוסס על הרלן קובן, העלילה חשובה, הטוויסטים שבאים כל רגע ופחות הרגש. לא תבכו, לא תתרגשו, אבל אם בא לכם סדרת מתח כזו שבנויה נטו על לשחק לכם על הלב. אני אישית תמיד אוהבת לא לערבב מתודות. מי ששר שישיר ומי שכותב שיכתוב.

-> שורה תחתונה: לא מחדש אבל מכוון לקהל המכור להרלן קובן.

Time Traveling Bong-  מיני סדרה חדשה סטלנית ומטופשת להחריד המזכירה  קומדיות אייטיז ובמרכזה שני בני דודים החוזרים בזמן באמצעות בונג. בפרק הראשון למשל הם חוזרים אחורה בזמן לתקופה ציד המכשפות במאה ה-15. הבחורה כמובן נחשבת למכשפה בגלל הפלאפון שברשותה ועוברת עינוים בעוד הבן דודה שלה, שם הבונג לתיקון והלך לשתות ולחגוג, בכל זאת הוא גבר לבן.

-> שורה תחתונה: הסדרה משלבת הומור עדכני עם הרבה רפרנסים לכל הסדרות והסרטים שגדלנו עלינו אבל השטיק נמאס דיי מהר. זה ממש לא הסרטים של מל ברוקס, או שאני כבר לא בת 10. בכל מקרה, זה קליל, זה מצחיק, הפרקים קצרים ואין צורך לעקוב מפרק לפרק וזה כמובן התחיל כמערכונים של Collegehumor.  לחובבי Broad City 

להמשיך לקרוא ←

סדרות חדשות:

Game of Silence-  סדרת משפט חדשה המבוססת על סדרת טורקית, שגם היא מבוססת על סיפור מהחיים.

בסדרה ארבעה חברי ילדות צעירים ובחורה אחת נקלעים לתאונת דרכים קטלנית המכניסה את הגברים לתשע חודשים לעבריינים צעירים. בכלא הם מסתבכים בפרשיה שעשרים שנה אחרי מאחדת אותם שוב. ג'קסון, עשרים שנה אחרי עבר לעיר חדשה לשכוח את עברו והוא עו"ד מצליח עד ששני חבריו, גיל וטוני, מבקשים את עזרתו להוציא את בוטס, חברם הנוסף מהכלא.

הסדרה היא מבית היוצר של דיווד האדג'ינס ("אורות ליל שישי") ומזכירה באופיה את הסרט הנפלא "סליפרס" בכיכובו של בראד פיט עם עלילה מאד דומה.  הסדרה שומרת על מינון נכון בין דרמת בית משפט, אקשן, פלאשבקים, מתח וקצת קיטש ומזכירה יותר סרט מאשר סדרה נוכחית. אולי בגלל מאפיינים נוסטלגיים אלה הסדרה עשתה לי חשק לצפות בה עוד. כמו כן, כמעט כל השחקנים לא מאד מוכרים, מה שאומר שלא נמאס לך כצופה מהשטיקים שלהם.  וכמובן כמו כל סדרה של NBC מובטח לכם הצופים צפייה קלילה בסופו של דבר.

שורה תחתונה: הייתי נותנת לזה צ'אנס לחובבי דרמות בית משפט עם הרבה טוויסטים.

The Detour- הקומיקאי ג'יסון ג'ונס שעבד עם סמנתה בי ב-The Daily Show יצר יחד איתה "קומדיה" חדשה בכיכובו.

בסדרה הוא משחק אבא מודרני הלוקח את אשתו, נטלי זי ("צדק פרטי", ושני ילדיו הצעירים לחופשה, כשהם נוהגים ברחבי ארה"ב במכונית ונקלעים לצרות ופוגשים את האנשים בדרך. אני שמה את קומדיה במרכאות, כי לא ממש צחקתי במהלך הצפייה בפרק הראשון, אלא יותר הייתי בטווח רגשות של נבוכה, מבולבלת ומסוקרנת לדעת לאן הסדרה תלך. שוב אנחנו מגיעים לשלב הכבר לא ממש חדש בו קומדיות הן לא ממש קומדיות אלא קומדיות, דרמות, טרגדיות והכול בין לבין. לואי סי. קי אולי הוא הדוגמא הטובה ביותר לסדרות מסוג זה אבל מאז רבים אחריו מנסים לחקות הומור שכזה, הומור שמנסה לתת ערך מוסף על החיים המוזרים האלה שלנו ולא רק להעיף בדיחה למסך.

כל בכל סדרה מסוג זה יש מספר קלישאות שאי אפשר להתחמק מהם. האמינות של האירועים לא גבוהה, לא ברור לך מה מחזיק את הבעל והאישה, נייט ורובין יחד, האמריקאים שנתקלים בהם בדרך הם תמיד היליבילז, וכמובן איך אפשר לא יקרה איזה אסון למכונית?

הומור משפחתי הוא הומור לנישה מאד סגורה. כשאתה בצבא, לא מעניין אף אחד חוץ מאד חיילים כמוך דיבורי צבא, כשאתה סטודנט, אף אחד לא רוצה לשמוע את בלולי המוח שלך על מרצים מלבד מי שתקוע איתך בכיתה והבנתם את הפואנטה. ההומור הזה פונה להורים בקבוצת גיל מאד מסוימת ואותם זה כנראה מאד יצחיק.

שורה תחתונה: הומור להורים.

להמשיך לקרוא ←

Crowded- קומדיה חדשה עוקבת אחרי משפחת מור. שתי בנותיהם הגדולות של מייק (פטריק וורברטון  "איש משפחה") ומרטינה (קארי פרסטון "האישה הטובה" "דם אמיתי")  עוזבות לקולג' והשניים מגלים ששיש יתרונות לחיים בבית בלי ילדים קטנים שוב. כשהם שוב מתחילים ליהנות מ"הקן הריק", שתי הבנות, חוזרות בבת אחת לגור בבית, שעל הראש שלהם גם הוריו החטטנים של מייק.

אני חייבת להודות שהתעסקות בנושא הזה עוד לא ראיתי הרבה בקומדיות. הילדים, דור Y, עוזבים את הבית, ההורים שעוברים לשלב ב' בחיים שלהם, צריכים להתמודד עם סיטואציה ייחודית, אחרי חיים שלמים שהוקדשו לילדיהם האנוכיים, פתאום רק הם חשובים שוב. ואז, אחרי שהצליחו לחזור לאיזון, הילדות חוזרות הביתה ודורשות את תשומת הלב מהורים, שאולי כבר לא יכולים/ רוצים לתת אותם 100 אחוזים. ואולי גם מרגישים שבמקום מסוים, נכשלו בגידולן, כי אחרת למה שיחזרו הביתה? למה לא הצליחו להסתדר לבד בעולם?

כל השאלות, דילמות שקשורות מאד לדור הנוכחי, התבטאו גם בסדרות אחרות, אבל כבדיחה פה ושם, אולי כפרק מיוחד, אבל לא כנושא לסדרה שלמה, ולדעתי זה נבע מהפער בין הדורות. לכן הם גם הניחו לפנינו את שלושת הדורות, הדור המבוגר, שלא מבין למה בכלל פינקו את הנכדות, הדור של ההורים שרצה לכפר על החינוך של הוריו, והדור הצעיר שלא בטוח לאן הוא הולך.

אומנם יש לי איזה התנגדות מובנה לקומדיות מצבים עם שלוש מצלמות שמתרחשות רובן בסלון אבל דווקא פה הניסיון לטפל במצב המורכב הזה יוצר מצב שמתחת לבדיחות והדמויות הסטראוטיפיות יש הרבה כאב. מייק כועס על אביו שגידל אותו בשיטות שהיום נראות לו אכזריות אבל אז היו מקובלות, מרטינה אוהבת את ילדיה אבל כועסת שלוקחים לה את הזמן החופשי שלה, ההורים של מייק כועסים כ בעצם הם לא רוצים לנסוע לפלורידה ולפרוש כפי שמצופה מהם בזקנה אלא רוצים לעזור עם הילדים, שהם כבר לא ילדים, ולהישאר רלוונטיים ולא להיות גיזרים זקנים. אפילו הבנות הצעירות כועסות שכל החיים אמרו להם ההורים ללכת אחרי החלומות ועכשיו אומרים להם ללכת אחרי עבודה שתשלם אחרי החשבונות.

בסופו של דבר, כל דור ודור צריך להשלים עם התוצאות של הגידול וההתבגרות בתוך המארג הזה של הששים שנה האחרונות, ולטוב ולרע, כולם בסוף מרוויחים ומפסידים מהשינויים בחברה. ההורים שאמרו לילדים לחלום עד הירח אבל עכשיו צריכים לממן אותם עד גיל מבוגר יותר, הזקנים שחיים עד גיל 90+ אבל באיכות חיים פחות גבוהה ובבדידות מסוימת, והילדים שגדלים למציאות בה הם לא יכולים להגשים את החלומות שלהם, מתפשרים על עבודות ולעתים גם צריכים לחזור לגור עם ההורים. השאלה האמתית מתי נתאזן? עד אז, נחמד שיש ייצוג לתופעה הזו בטלוויזיה שהוא קליל אבל עדיין קיים.

שורה תחתונה: הורים שלמדו לאהוב את  "הקן ריק" צריכים להתמודד עם חזרת שתי בנותיהם הצעירות לבית. חמוד אבל סיטקומי וצפוי.

The Real O'Neals- פוסט קצר אבל מפרגן.

קני, בחור צעיר בתיכון, חי במשפחה קתולית שמרנית שחיה תחת ידה השתלטנית של אימו. חברתו לא מבינה למה הוא לא מנסה לשכב איתה. קני מפחד לצאת מהארון כי זה יהרוג את ההורים שלו. הוא מנסה לשכב עם חברתו כדי להוכיח לכולם שהכול בסדר אבל כשהתכנית משתבשת הכול נהרס. המשפחה בכנסייה ואנחנו מגלים שלא הכול מושלם במשפחה, ההורים הולכים להתגרש, האח הגדול אנורקטי, האחות הקטנה שקרנית וקני מצליח סוף סוף לצאת מהארון. כעת על המשפחה המפורקת להתמודד עם המצב החדש.

הקומדיה החדשה של ABC מתמודדת עם נושא לא ממש חדש אבל שעדיין דורש הרבה עבודה מחשבתית בשינוי תודעה חברתית ועושה זאת בחן רב. הסדרה מתוקה, נוגעת ללב, מצחיקה ומתאימה לכל המשפחה, מה שאומר בדיחות מיינסטרים, לא תראו גברים מתמזמזים, אולי נשיקה חסודה על השפתיים בסוף עונה, והרבה מוסר השכל משפחתי.

לעולם שלנו יש הרבה עוד במה להתקדם בדמויות מהקהילה ובייצוג שלהם על המסך, הם לא תמיד חייבים להיות סטראוטיפים כמו שפה עדיין מתעקשים לעשות, ומצד שני לשים דמות גאה כדמות ראשית, שיהיו לצעירים מתבגרים, במיוחד כאלה מבתים דתיים, משו לשאוף אליו זה כבר ראוי. כנראה שבקומדיות עדיין צריך קל לעכל הומואים ולסביות בצורה מאד מסוימת ואני מקווה שזה עוד ישתנה ויראו את המגוון שקיים בשטח ולא יצמדו לאיזה דימוי מסרטים עתיקים שדבק ונתקע. לדוגמה, היו לנו The New Normal, שהיה כל כך קיצוני שהיה ממש קשה לחבב את הדמויות. לכן אם כן בא לראות עוד פרק ולראות לאן לוקחים אותי היוצרים, והדמות הגאה, היא לא משנית, לא החבר הכי טוב, לא זה זה שמאוהב בסטרייט אלא דמות שלמה בפני עצמה, זה כבר התקדמות.

עד אז צריך לפרגן לכל סדרה שגורמת לי לחייך, נקודה.